אתגרי הטיפול הקבוצתי בילדים ונוער - כיצד משפרים את המצב החברתי של ילדי המסכים?

עבור כולנו המשיכה למסכים חזקה, ממכרת, מתגמלת ומהנה. אבל כולנו התפתחנו בתקופה שונה מהותית מבחינה טכנולוגית לעומת הילדים של ימינו. המבוגר ה"סביר", הסתגל חברתית, כך שהוא יכול במידה מסוימת, לשלוט במשיכה הזאת למסכים ולנוע בתווך שבין לבד לבין היותו ביחד עם אחרים. הילד ה"סביר", מתקשה בכך הרבה יותר. כולנו נוכחים בדאגה בכך שהמשיכה למסכים תובעת מחירים יקרים, היות ונוצר מעגל קסמים אכזרי של הימנעות מחברה, חרדה ממנה, דימוי עצמי נמוך, דיכאון, הסתגרות והצטמצמות. זה היה עוד לפני הקורונה, אבל החמיר מאוד לאחריה.

אנו ב"חברים" – טיפול פסיכולוגי בקבוצה לילדים ונוער, לקחנו על עצמנו משימה מתוך שליחות – לעזור לילדים להסתדר טוב יותר חברתית. נכון להיום יש 250 ילדים ב- 30 (!) קבוצות פעילות ומתמשכות, העוסקות בדיוק בזה. אנו לא מתיימרים לגמול ילדים מהמסכים, אבל כן מחוללים שינוי אמיתי במסוגלות החברתית שלהם, כך שהם יותר מסוגלים לנוע לכיוון של - היותם ביחד עם אחרים. בהרצאה אספר מה אנו עושים במפגשים, מהם האתגרים המרכזיים שלנו, ממה אנו מודאגים, מהן הדרכים בהן אנו יוצרים שיתוף פעולה עם ההורים, עם אנשי מקצוע אחרים ועם הצוות החינוכי, כדי להגדיל את התמיכה וייעול התהליך הטיפולי.

הטכנולוגיה המאפשרת תכנים אינסופיים, ללא מגבלת הקף הזמן ותיזמון הצריכה, יוצרת תחרות אדירה על המשאבים ההתפתחותיים וכוחות החיים של הילד – חיוניות, סקרנות, נכונות לשיתוף פעולה, הכרה בזולת ועוד יסודות אשר עד לא מכבר היו לנו מובנים מאליהם. ההורים המודאגים הפונים אלינו, לאחר שעשו מאמצים רבים בעצמם ובעזרת אנשי מקצוע אחרים, מבינים את ההגיון הפשוט של אופן הטיפול ומבקשים עבור היקרים להם ליצור שינוי משמעותי ביכולתם להיות עם אחרים. אולם גם הם עצמם מתמודדים עם המשיכה למסכים, מרגישים אשמה על שיתוף הפעולה שלהם עם התופעה וחלקם נופלים לייאוש והשלמה. עם זאת, ההורים ה"סבירים" מוכנים להשקיע מאמץ כדי לעזור לילדיהם להסתגל טוב יותר חברתית. מפרספקטיבה אבולוציונית, בהיותי אב לילדים, חשוב לי שהם יסתדרו חברתית כדי להגדיל את הסיכוי לכך שהם יעמידו צאצאים.