התגובה האוטונומית לבבית לסביבה טיפולית בפעוטות עם שיתוק מוחין

תקציר

האופן שבו אנו קולטים מידע מהסביבה החיצונית ומגיבים הוא הבסיס עליו מושתתת היכולת שלנו ללמוד, להתפתח ולהשתתף בסביבתנו. מחקר זה בדק את השפעת הסביבה על תפקוד מערכת העצבים האוטונומית, האחראית על וויסות תפקוד האיברים הפנימיים, התאמתם לצרכי הרגע ושימור סביבה פנימית תקינה בעקבות חשיפה לגירויים חיצוניים.

במחקר נמדדה שונות קצב הלב (HRV) מדד שאינו פולשני, כמותי, המאפשר לאפיין פעילות של כל תת מערכת אוטונומית ואת פעולתן המשותפת ובכך לכוון למוכנות ולתגובתיות של המערכת האוטונומית כולה.

מטרת מחקר

אפיון פוטנציאל של סביבות טיפול מותאמות למטרות טיפוליות שונות, לפעוטות עם שיתוק מוחין. זיהוי סביבה מרגיעה מול סביבה מעוררת, סביבה המאפשרת פניות לתרגול מטלות מחשבתיות אל מול סביבה בה המערכת דרוכה לפעילות פיזית.

שיטה

במחקר השתתפו 9 פעוטות עם אבחנה של שיתוק מוחין, בגילאי 18-44 חודשים, ממעון היום השיקומי בו בוצע המחקר. הוצאו מהמחקר ילדים עם מחלת לב.

כלי המחקר: רישום הפעילות החשמלית של הלב, קצב נשימה ותנועה במרחב ע"י מכשיר FAROS ואתוגרם מלווה לתיעוד התנהגותי כגון מצב מנוחה/תנועה, קשר מילולי/לא מילולי, משך התגובה.

תהליך המחקר: הרישום אחר כל פעוט נערך במהלך שלושה ימי פעילות רצופים, ארבע שעות בבוקר. הילד נחשף בסדר אקראי למשחק ומנוחה בסביבת הגן, החצר, חדר ריפוי בעיסוק וחדר סנוזלן.

תוצאות

נמצא הבדל מובהק בתגובת המערכת לסביבות שונות רק בילדים עם ליקויי בוויסות חושי (ארבעה). ילדים אלו הציגו מערכת רגועה ופנויה יותר בסביבת חדרי הטיפול.

בכלל הילדים, ניתן היה לאפיין פעילויות שהעניקו רגיעה רבה יותר, למשל נדנוד אצל ארבעה מכלל תשעת הילדים.

מסקנות

ממצאי מחקר מקדים זה מלמדים על ישימות הליך לכימות התגובה הפיזיולוגית-אוטונומית לבבית בקרב פעוטות עם שיתוק מוחין לזיהוי סביבה מרגיעה מול סביבה מעוררת. מדידת שונות קצב הלב מספקת "חלון" אל תוך מצב מערכת העצבים האוטונומית היכול ללמד אותנו על השפעת הסביבה ובכך לאפשר התערבות יעילה יותר. הצעד הבא הוא בחינת הישג טיפולי בסביבות שונות, בהתייחס לתמונה פיזיולוגית-אוטונומית לבבית.