שיפור כתב היד בקרב ילדים עם הפרעה התפתחותית בקואורדינציה (Developmental Coordination Disorder- DCD) באמצעות מערכת משוב חזותי ממוחשב

רקע: ילדים עם קשיים התפתחותיים בקואורדינציה (Developmental Coordination Disorder -DCD) מוגדרים בDSM-5 כילדים עם קושי בתפקודי קואורדינציה של מוטוריקה גסה ועדינה, ביחס למצופה מגילם הכרונולוגי. קשיים אלה עשויים לפגוע בתפקודי היומיום ובתפקודים אקדמיים ככתיבה.

מטרות המחקר: לבדוק את השימוש במשוב חזותי ממוחשב ככלי לוויסות לחץ המשפר את איכות כתב היד במדדי זמן, מרחב ולחץ.

שיטת המחקר: אוכלוסיה: אותרו 27 ילדים בגילאי 7-11 שנים עם חשד ל DCD או עם DCD בעזרת אבחון (Henderson et al, 2007) MABC-2, ושאלון הורים (Wilson et al.,2007)DCDQ07.

הילדים השתתפו בתהליך התערבות קצר מועד של שמונה מפגשים, אחת לשבוע, שתיעד את תהליך השינוי במדדי הכתיבה, באמצעות העתקה של קטע מתוך אבחון א`א` כתב יד (ארז ופרוש, 1999) על לוח הטבלט תוך קבלת משוב חזותי של שינוי בצבע הכתב בהתאמה למידת הלחץ על הטבלט. במפגש האחרון העתיקו הילדים גם טקסט חדש.

תוצאות: נמצא שיפור מובהק במדדי הכתיבה במפגש השמיני לאחר תהליך האימון לעומת המפגש הראשון לפני האימון. נראתה ירידה מובהקת בכל מדדי הזמן (זמן כתיבה כולל, זמן אויר, והספק הכתיבה) ועליה מובהקת בהספק הכתיבה. במדדי המרחב נצפתה ירידה מובהקת בשונות של גובה האות אך לא נמצאו הבדלים בגובה ורוחב אות, רווח בין אותיות ובין מילים, שטח אות ומילה ומספר המחיקות בקטע. במשתני הלחץ נמצאה ירידה מובהקת בשונות של הלחץ לאחר האימון, אך לא נמצא שינוי מובהק בלחץ הכולל ובשימור הלחץ על משטח הכתיבה לאחר האימון. בהעתקת קטע חדש נמצאו הבדלים דומים לממצאי האימון האחרון בממדי הזמן, המרחב והלחץ על המשטח, ובכך הממצאים מחזקים את תהליך הלמידה שהתרחש במהלך תקופת האימון.

מסקנות: המחקר מחזק את יעילות השימוש בכלי הערכה ממוחשב כאמצעי לשיפור כתיבה בקרב ילדים עם DCD באמצעות משוב חזותי, תוך קבלת מדדי כתיבה אוביקטיבים. נראה שחשיבות האימון בתרומתו להגברת האוטונומיה של הילדים עם DCD על איכות כתיבתם ושילובם התפקודי בבית הספר.