מדברים בגובה העיניים עם הורים עם לקויות למידה

עוד במאה השמונה עשרה "גילה" לנו ניוטון שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ.. עבודתנו היומיומית מעמתת אותנו עם "אמת" תצפיתית זו, כשאנו נדרשים להסביר ולהדריך הורים אשר לקותם הקוגניטיבית דומה או קרובה לזו של הילד המטופל במכון.

הרופאה, הפסיכולוג או העובד הסוציאלי שקיבלו את תוצאות האיבחון של הילד, משתמשים בשלל מונחים ומושגים כמו: יכולות חשיבה, מתחת לממוצע, סטיות תקן, אחוזים, פוטנציאל. שלל מילים ומושגים מופשטים שאינם נכללים באוצר המילים של הורים וקשים מאד להסבר עבור מאזין שאינו משכיל או שיכולות ההבנה השפתית שלו גבוליות.

אם עד עתה דיברנו "סינית" עם ההורים, הרי שמסירת אבחנה גנטית, במיוחד אם היא כזו שמורשת מההורים, מהווה פסגת האתגרים. איך נסביר להורה, שנושא שינוי גנטי אשר מתואר כגורם ללקות שכלית, שהוא וילדו נושאים את אותו שינוי גנטי – הרי קשייו של הילד בהבנה שמיעתית דומים מאד לאלו של ההורה..

אחת הדרכים להנגיש מידע מופשט ומורכב היא באמצעות תירגומו לעולם מושגים יומיומי ושכיח, למשל: אפיית עוגה או כלי רכב ומנועים.

בהרצאתי אציג תרחישים מילוליים מלווים בתרשימים, בהם אני נעזרת בהסברי להורים על אבחנות, טיפול ופרוגנוזה של מוגבלות שכלית התפתחותית, לקויות למידה, גנטיקה, תורשה וצורות תורשה שונות.

השימוש בעולם המושגים היומיומי מייתר את השימוש במונחים סטטיסטיים ומאפשר להורה להבין את קשייו של ילדו, ברמה בה הוא יכול להסביר לעצמו ולסביבתו מה הבעיה. ההבנה את הלקות תשפר את ההיענות לטיפולים, את ההתאמות שעושה ההורה עבור ילדו ולבסוף תתרום לאיכות החיים של המשפחה כולה.