ישראל שוכנת באזור צחיח ומקורות מים מוגבלים, כשהפערים בין ההיצע והביקוש מחייבים ניצול מושכל של המים. המחסור במים הביא את קברניטי המשק ל"גזרות" קשות הולכות ומתמשכות של קיצוצי מים במגזר החקלאי, ובגינון הציבורי (בחורף אסורה השקיית גינות פרטיות וציבוריות, עברה פלילית).
הקיצוץ במכסות המים והעלאות מחיר דרסטיות הביאו לחיפוש דרכים נוספות לשימוש יעיל יותר במים, והפתרון היה שימוש במים אפורים מטופלים להשקיית גינות ולהדחת אסלות, כמקובל כבר הרבה שנים בארצות מתקדמות בעלות תקנים (ארה"ב, קנדה, בריטניה, גרמניה, אוסטרליה, יפן),
מים אפורים הם מקור מים זמין בבנייני מגורים ויש לנצלו בכפיפות למגבלות סביבתיות ותברואתיות. ע"פ WHO, הסיכון התברואי בשימוש נמוך בהרבה מהסיכון בניצול קולחים (כי ריכוז הפתוגנים נמוך פי 1,000 מאשר בשפכים או בקולחים). השבת מים אפורים יחסית קלה ונוחה מהבחינה הטכנית ומגובה ביתרונות כלכליים ברורים.
שימוש חוזר במים אפורים, באתר שבו הם נוצרו, תואם לרוח תוכנית תמ"א 34ב/5 לשימור מי נגר עילי בתחום המבנן ולאג'נדה 21 לפיתוח בר קיימא שאישרה ממשלת ישראל (14.5.2003).
מכון התקנים הקים בשנת 2011 ועדת מומחים להכנת תקן למערכות מים אפורים לכלל המגזרים, שהורכבה מאנשי מקצוע ומומחים בתחומי המים והמיקרוביולגיה, כולל נציגי משרד הבריאות. אחרי 17 מפגשים "סוערים" הועדה סיימה עבודתה והתקן אושר בסוף שנת 2012.
עקרונות התקן:
- הבטחת בריאות הציבור והמשתמש.
2. התקן מקיף את כל מערכות האיסוף, הטיפול, האגירה והניצול (להשקיית גינות ולהדחת אסלות).
3. התקן כולל הגדרות מפורטות וערכים "קבועים" לאיכות המים המטופלים והדרישות לבדיקתם, כך שמתכנני ויצרני המערכות ידעו מראש הדרישות, ותתאפשר בניית סדרות של מתקני טיפול "על המדף".
במקביל להכנת התקן הוקמה "הקואליציה למים אפורים" המקדמת באופן וולנטארי הצעת חוק מעודכנת, שתאפשר הקמת מערכות מים אפורים מרצון, לאחר שהצעת החוק הקודמת (ח"כ הורוביץ) שרצתה לחייב, לא הגיעה לסיום.
במסגרת ההרצאה יוצגו העקרונות והקריטריונים שהתקן קבע להקמת מערכות והליכי הבקרה הנדרשים להשגת היעד של ניצול מים אפורים, תוך שמירת בריאות הציבור.
