שאלת גורלן והשפעתן של שאריות תרופות הקיימות בשפכים עירוניים מעסיקה חוקרים רבים ברחבי העולם. שורה ארוכה של מקורות הכוללים בתי-אב, בתי-חולים ומפעלים פרמצבטיים מזינה את מפעלי טיהור השפכים העירוניים בשלל שאריות תרופות. הטיפולים
הקיימים במתקני הטיפול העירוניים הינם בעיקר ביולוגיים ומאפשרים סילוק יעיל של העומס האורגני אך אינם מסלקים את שאריות תרופות שאינן פריקות ביולוגית. עקב שימוש חוזר בקולחים לחקלאות ו/או הזרמתם לגופי מים, קיימת זליגה מתמדת של שאריות תרופות אל
מאגרי מי התהום והמים העיליים. מחקרים רבים באירופה, בארצות הברית ובישראל מצאו שאריות תרופות במאגרי קולחים ומי שתייה והשפעתן על האקוסיסטמה עדין לוטה באפלה. אחת הטכנולוגיות היעילות להסרת שאריות תרופות הינה טיפול באוזון. אוזון הינו מחמצן חזק
המסוגל לחמצן מזהמים אורגניים באופן ישיר או באופן עקיף דרך תהליך של יצירת רדיקלים חופשיים.
במתקן טיהור השפכים של גוש-דן (שפד"ן), הוקם פיילוט טיפול ביולוגי-כימי-פיזיקאלי משלים לקולחים שניוניים הכולל סינון-עומק, טיפול באוזון והחדרה לקרקעות. מטרת המחקר הנוכחי היא בחינת הפוטנציאל של טיפול באוזון לסילוק שאריות תרופות כטיפול
משלים באתר השפד"ן ובדיקת השפעת פרמטרים כגון מנת אוזון ואיכות הקולחים על יעילות סילוק התרופות.
מספר תרופות היוו כמזהמי מטרה וזוהו בקולחי שפד"ן. השפעת סינון העומק על איכות הקולחים נבדקה וכן ההשפעה על ריכוז מזהמי המטרה. לקולחים לפני ואחרי סינון-עומק הוזרקו מנות שונות של אוזון. ירידה חדה יותר בריכוז מזהמי המטרה נצפתה עבור קולחים לאחר סינון העומק.
הסיבות האפשריות לכך הן שינוי בהרכב החומר האורגני המומס במהלך הסינון או השפעת חלקיקים על תהליך האוזונציה. כמו כן, צריכת האוזון המיידית עבור קולחים לאחר המסנן הייתה נמוכה יחסית לקולחים שלא עברו סינון.
טיפול בקולחים בעזרת שילוב של תהליכים ביולוגיים וכימיים מהווה אתגר הנדסי ומחקרי בעל חדשנות ותרומה חשובה למשק המים הישראלי. הטיפול המוצע בעבודה זו הינו בעל פוטנציאל לפרוק זיהומים תרופתיים, להקלה בעומס על הקרקעות, להגנה על מקורות המים
מפני בעיות זיהום תרופתי, ואף למזעור בעיית המנגן בארץ.
