משק המים בארץ מתאפיין בניהול מרכזי של כמעט כל אספקת המים. יש מכסות מים בחקלאות ובתעשייה, ותעריפי המים נקבעים בצורה מנהלית והם אחידים כמעט בכל הארץ. לאחרונה שואפת מדיניות התעריפים לכך שצרכני המים יכסו את כל עלויות ההפקה וההובלה.
אתאר מערכת שוק מפוקח המקיימת:
• המים הם בבעלות ציבורית
• כמויות ומחירי המים נקבעים במשא ומתן בין הספקים והצרכנים
• יחידת מטה המגדירה את כמויות המים המתחדשים לשימוש בכל שנה, מפקחת על איכות המים המסופקים ועל התנהלות ספקי המים.
• איגודי משתמשים במגזרים: חקלאי, תעשייתי, עירוני, שמורות טבע. כל איגוד כולל מספר משתנה של צרכנים והוא מנהל את המו"מ עם הספקים.
• ספקי המים נחלקים לשני סוגים: מרחביים ונקודתיים. הספק המרחבי מחזיק בזיכיון על מספר בארות ועל הצנרת המקשרת אותן לצרכנים. כל איגוד משתמשים קשור לפחות לשנים ורצוי שלושה ספקים מרחביים. הספק הנקודתי הוא מפעל התפלה או השפד"ן.
• מערכת המים המרכזית מתבססת על המוביל הארצי. תפקידה למלא את הפער בין הביקוש והאספקה שבכל אזור ע"י שינוע מים מהספקים הנקודתיים והכינרת.
• סוגי המים: מותפלים, שפירים, מליחים, שפד"ן.
כל שנה מודיעה יחידת המטה כמה מים מתחדשים ניתן יהיה לנצל בהתאם למצב האקוות, ורמת המליחות המרבית במים המסופקים. הצרכנים והספקים מגיעים להסכמים שנתיים באשר לכמות ומחיר המים שייסחרו ביניהם; ומנגנון פיצוי על אי עמידה בכמויות. תעריף המים לדרגה הראשונה של שימוש ביתי נקבע ע"י יחידת המטה.
יחידת המטה מרכזת את בקשות הספקים המרחביים למים, מוסיפה את צרכי ההחדרה ומנהלת מו"מ עם הספקים הנקודתיים כדי לספק את הדרישה במחיר הנמוך האפשרי. הספקים המרחביים יחויבו במחיר זה בתוספת הוצאות הובלת המים במערכת המרכזית בהתאם למיקומם.
גם המים המיועדים להחדרה מחויבים באותו מחיר, ועלות זו מוטלת על מי הבארות. העלויות הקבועות של המערכת המרכזית מוטלות על הספקים המרחביים בהתאם לספיקה המרבית של מערכות ההובלה שבניהולם.
העבודה תאפשר לאפיין את התנהגות משק המים בתנאים של תחרות ולהשוות לעומת המצב כיום.
