
מטרת ההרצאה: תקופת הזיקנה מאופיינת בהתמודדות עם אובדנים ומשברים אשר עלולים להשפיע לרעה על השְׁלוֹמוּת (wellbeing) של אזרחים וותיקים. מחקרים קודמים הראו כי אקטביזם חברתי עשוי לסייע לשיפור השלומות בגיל הזיקנה. במסגרת הרצאה זו אבקש להציג מחקר שבחן את השפעת השבר החברתי-פוליטי הקיים כיום בישראל על אוכלוסיית האזרחים הוותיקים, ואת תרומת המעורבות במחאה החברתית לשיפור שלומותם.
שיטה: המחקר כלל ראיונות עומק עם 30 אזרחים וותיקים בגילאי 65 עד 93 מהמגזר היהודי בישראל. כל משתתפי המחקר היו גימלאים שפעלו בקבוצות המחאה כנגד הרפורמה המשפטית שקודמה ע"י הממשלה. המדגם היה כמעט מאוזן מגדרית (17 נשים ו-14 גברים), ומגוון מבחינת הניסיון הקודם של הזקנים באקטביזם חברתי, במוצאם הגאוגרפי, ברקע הדתי והמקצועי של כל אחד מהם, כמו גם בהשתייכויותיהם הפוליטיות. כל ראיונות המחקר הוקלטו ונותחו באופן תמטי לנושאים ולתתי-נושאים.
תוצאות: הניתוח התמטי של הראיונות הצביע על שלושה ממצאים מרכזיים: (1) כל המשתתפים דיווחו על תחושות קשות של חרדה ותסכול בשל המשבר החברתי (2) רוב המשתתפים דיווחו על כך שהמעורבות במחאות שיפרה את מצב רוחם הירוד וסיפקה להם תמיכה רגשית וחברתית משמעותית (3) כשהמרואיינים נשאלו על תפיסתם העתידית - הם הביעו דעות מעורבות: חלק הביעו אופטימיות זהירה, חלק היו פסימיים לחלוטין, ואצל חלקם התחושות היו אמביוולנטיות.
מסקנות: מחקר איכותני זה הצביע על ההשפעה השלילית של המשבר החברתי-פוליטי בישראל על שלומותם של האזרחים הותיקים, וכן על התרומה החיובית והמיידית של האקטביזם החברתי לשיפורה. עם זאת, בהסתכלות לטווח הרחוק ניכר כי מעורבות במחאה חברתית איננה מעודדת את כולם באותה המידה, ולכן יש צורך לספק לזקנים מענים רגשיים וחברתיים משלימים.