
רציונל ומטרות- המספר הגבוה של ההרוגים מה-7 באוקטובר, ומלחמת `חרבות ברזל`, יצרו מציאות בלתי נסבלת וכאובה גם עבור סבים וסבות רבים, שכן שכלו את נכדם או נכדתם האהובים. נכד, מסמל עבורם מקור לתחושת המשכיות ומשמעות , ואובדנו עלול להיחוות כאובדן כואב, בלתי טבעי ומטלטל. אבלם נחשב כ"אבל נשכח" , ואינו זוכה להכרה רשמית וחברתית.
שיטות - קבוצת תמיכה בת 8 משתתפים, נמשכה 20 מפגשים של שעה וחצי כל מפגש. המודל המנחה היה המודל הדו-מסלולי לאבל ושכול באוריינטציה פסיכודינאמית- תמיכתית. שימוש באמצעים מגוונים השלכתיים: קלפים טיפוליים, ביבליותרפיה ועוד.
ממצאים- תהליך האבל נע בין החלמה טבעית ועצמאית, המאופיינת במיתון הסימפטומים והשפעת האבל על תפקוד החיים לאחר כחצי שנה עד שנה, לבין אבל כרוני ויגון מתמשך. בקבוצה שהחלה לפעול שלושה שבועות לאחר האובדן , עלו מספר תימות רגשיות ייחודיות לעיתוי ונסיבות קיומה של הקבוצה :
ציר התפקוד : התקרבות- התרחקות : סוגיות בנוגע לתקשורת ולגבולות ביחסים עם הילדים השכולים. הציר נע בין שאלות פרקטיות לביטוי חווית האובדן הכפול וגעגועים למה שהיה ולא ישוב.
ציר הקשר עם המת: התמקדות-הימנעות: סוגיות בנוגע ליחסים עם הנכד המת , בין געגועים עזים ועד להימנעות מחשיבה עליו כמי שאינו נוכח פיזית במציאות (לדוגמא- קושי בכתיבת מכתב לנכד שמת).
יחסי גומלין בין הצירים: נוכחות- היעדרות: לצד המחויבות הגבוהה לקבוצה, בלט ה`כסא הריק` לאורך המפגשים כסימבול ל`נוכחות ההעדר` בחייהם.
מסקנות והמלצות- ישנה חשיבות ותרומה גדולה להקמת קבוצות תמיכה לסבים שכולים. יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון את העיתוי והמרחק מרגע הפטירה, כנתון משמעותי לדגשים ברמת התוכן וביחסי הגומלין בין הצירים של השכול.