
מטרת העבודה: מטרת המחקר הנוכחי היא להבין את תהליך השיקום והטיפול בחולים שסובלים משברים במפרק ובעצם הירך דרך בחינת תפיסות הזיקנה שלהם ושביעות רצונם מהאשפוז. ההנחה היא שככל שהמטופל יהיה עם תפיסות זיקנה חיוביות יותר ושביעות רצון גדולה יותר מהאשפוז, תוצאות השיקום יהיו טובות יותר.
שיטות: במחקר שנעשה בשתי מחלקות שיקום במרכז הרפואי הרצוג בירושלים השתתפו 53 נבדקים, בני 60 ומעלה (גיל ממוצע= 81.1, סטית תקן= 7.91), שהתקבלו לשיקום ישירות מבית החולים. שבוע לאחר קבלתם לשיקום, נערכו ראיונות באמצעות שאלון מובנה. המשתתפים חתמו על טופס הסכמה להשתתפות במחקר אשר בין היתר התיר גישה לתיקיהם הרפואיים כולל: רקע דמוגרפי, רשומות רפואיות, הערכה קוגניטיבית ותוצאות הערכה תפקודית (ע"י שינוי בעצמאות תפקודית שדורגה בידי אנשי הצוות בכניסה לשיקום ובשחרור). השאלון בדק שביעות רצון מהאשפוז ותפיסות זיקנה של המטופלים לרבות תפיסות גילניות, מודעות לשינויים הקשורים לגיל, תפיסות הזדקנות העצמי, וגיל סובייקטיבי.
ממצאים: אחת מהשערות המחקר הייתה שתפיסות זיקנה חיוביות אצל אנשים בשיקום יהיו קשורות לתוצאות שיקום טובות יותר, ותפיסות זיקנה שליליות יהיו קשורות לתוצאות שיקום טובות פחות. השערה זו קיבלה אישוש חלקי כאשר חלק מתפיסות הזיקנה השליליות היו קשורות לתוצאות שיקום פחות טובות. נמצא למשל שאצל מטופלים עם מודעות לאובדנים כתוצאה מהגיל, תוצאות השיקום היו פחות טובות. השערה נוספת הייתה ששביעות רצון גבוהה מהאשפוז אצל מאושפזים תהיה קשורה לתוצאות שיקום גבוהות יותר. השערה זו קיבלה אישוש חלקי שכן נמצא שרק שביעות רצון גבוהה יותר מצוות סיעודי מנבאת תוצאות שיקום, ושביעות רצון מצוות רפואי ומצוות ריפוי בעיסוק איננה מנבאת תוצאות שיקום.
מסקנות: מחקר זה הינו ייחודי שכן הוא בדק תוצאות שיקום לאור מכלול של תפיסות זיקנה ושביעות רצון מאשפוז תוך כדי התייחסות למקצועות השונים בצוות הרפואי. מחקר זה מראה את חשיבותן של תפיסות זקנה ושביעות רצון מאשפוז ואת הקשרן לשיקום מוצלח יותר, ומחזק בכך מחקרים קודמים אשר משקפים את חשיבותן של תפיסות אלה באוכלוסיית הזקנים הכללית.