
מטרת המחקר הנוכחי לבחון את האינטליגנציה הרגשית, שביעות רצון מהחיים ותפיסת מצב הבריאות של שתי קבוצות גיל. אינטליגנציה רגשית "כמיומנות מפתח" לצמיחה אישית והתפתחות חברתית, יכולה להוות מרכיב המגן על הפרט מסיכוני התחלואה המודרניים וממשברי החיים. לאינטליגנציה הרגשית תרומה משמעותית ליכולותיו של הפרט בכל קבוצות הגיל וודאי בגיל הזקנה, להגיע להישגים בתחומים הביו-פסיכו-סוציאליים בחייו.
המחקר הנוכחי משווה בין שתי קבוצות גיל: מבוגרים וקשישים מתוך הבנה שהידע המחקרי בתחום האינטליגנציה הרגשית בגיל הזקנה, יחסית קטן ואילו קבוצת גיל זו הולכת וגדלה, וקיימת חשיבות בהרחבת הידע לגביה. הגישה של "הזדקנות מוצלחת" יכולה לזכות בנתונים מזווית מעט שונה מהם ניתן יהיה ללמוד על כיווני התערבויות בקרב אוכלוסיית הקשישים ולקדם את איכות חייהם בממדים הביולוגיים, הנפשיים והחברתיים.
שיטה: המדגם כלל 371 נדגמים, מהם 196 מבוגרים, בני 30-59 שנים ו- 175 קשישים בני 60- 94. שאלוני המחקר נשלחו לנדגמים משתי קבוצות הגיל. למי שהתקשה למלא בעצמו, נערך ראיון פנים אל פנים.
הממצאים מצביעים על כך שהאינטליגנציה הרגשית עשויה להשתפר או להישאר יציבה עם העלייה בגיל ואין הבדל בין הקבוצות. לא נמצא הבדל בשביעות הרצון מהחיים בקרב שתי הקבוצות, אך נמצא הבדל מובהק בתפיסת מצב הבריאות בין הקבוצות, כאשר הקשישים תופסים את מצב בריאותם כפחות טוב.
מסקנה -קבוצת הקשישים שנתפסת חלשה יותר באופן כללי, מוכיחה שאינטליגנציה רגשית גבוהה מסייעת בידה להגיע לשביעות רצון גבוהה מהחיים ולהתמודד ביעילות עם מצבי לחץ ומצבי בריאות משתנים ששכיחותם רבה יותר עם העלייה בגיל. האינטליגנציה הרגשית של הקשישים שאינה נבדלת מזו של צעירים יותר, יכולה לשמש כמנוף שניתן להפעילו ללמידה ואימון למען שיפור איכות חייהם להשגת "הזדקנות מוצלחת".