הכנס הדו שנתי ה- 25 של האיגוד הישראלי לגרונטולוגיה

מסך יורד, מסך עולה: פרישה מעבודה בקולנוע העכשווי כ"אזהרת סוף מסע"

אמיר כהן-שלו פרופ' אסתר-לי מרקוס 2
1חוקר עצמאי
2הפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים, האגף הגריאטרי, המרכז הרפואי הרצוג

רקע: עד לשלהי המאה ה-20 מעטים היו הסרטים שהציבו את הזקנה כנושא מרכזי. בעשורים האחרונים הזקנה זוכה לייצוג גובר. הנושאים שעולים הם החיים עם דמנציה, אהבה מתמשכת, אלמנות ובדידות והמתת חסד. ועדיין פרישה מעבודה, על כל המשתמע ממנה, כמעט ולא זכתה להתייחסות.

מטרה: בהרצאה נדון בשלושה ייצוגים קולנועיים של פרישה ושל עבודה לאחר פרישה בהקשר הרחב של זקנה והזדקנות, כפי שהם משתקפים בשלושה סרטי קולנוע: "אודות שמידט" (פיין, 2002), "המתמחה" (מאיירס, 2015) ו"אני, דניאל בלייק" (לואוץ`, 2016). כל אחד מהם מייצג גישה קולנועית שונה: את "המתמחה" ניתן לשייך לזרם המרכזי של תעשיית הקולנוע האמריקאית, "אודות שמידט" נמצא בשולי הזרם המרכזי ומשלב אפיונים של הקולנוע העצמאי, ו"אני, דניאל בלייק" שייך לקולנוע החברתי הבריטי.

הסרטים: "אודות שמידט" מציג עמדה אמביוולנטית שכורכת באופן מורכב את ההזדמנות להתחדשות מאוחרת עם ההכרה בסיכונים שבה (בדידות, ריחוק חברתי ומשפחתי), ובמקביל את הניסיון למלא את החלל שנוצר עקב פרישה ואלמנות, חרטה על הזדמנויות מוחמצות וחוסר יכולת אימננטי למצוא תחליפים משמעותיים לעבודה ולזוגיות.

"המתמחה" הוא גילום קולנועי אוטופי של העיקרון הגרונטולוגי של המשכיות בגיל הפרישה. זהו שיר הלל לאידיאל "ההזדקנות המוצלחת" המתבטאת בהמשכיות של פעילות ברוכה, המדגיש את יתרונותיו של המבוגר/זקן: חוכמת הניסיון, בשלות רגשית, היכולת לוותר על סממנים חיצוניים של אגו, ומנטורינג בין-דורי.

"אני דניאל בלייק" הבריטי ממקם את הפרישה וההזדקנות בהקשר חברתי-פוליטי ומדגיש את חוסר הבחירה ואת האילוצים הבריאותיים, הכלכליים והנפשיים של פרישה ללא מצנח, האופיינית למעמדות הנמוכים בחברה.

סיכום: כל אחד משלושת הסרטים מתבונן בהתמודדות של גבר מבוגר עם החיים לאחר פרישה, עם הזדמנויות לעבודה או עם היעדרן, ועם משמעויות חדשות של קשרים בין-אישיים, קשרי אהבה או עזרה לזולת. הצבתם של סרטים אלו זה לצד זה וזה מול זה מאפשרת ראייה רבת פנים של עולם הזקנה, ובחינה מאוזנת של האפשרויות והמכשולים שהוא מציג בפני הפורש המבוגר. זוהי תרומתו הייחודית של הקולנוע לגווניו למערכה המתמשכת כנגד תפיסה מונוליטית וסטריאוטיפית של הזקנה בכלל ושל עבודה ופרישה בפרט.