הכנס הדו שנתי ה- 25 של האיגוד הישראלי לגרונטולוגיה

דפוסי מתן תמיכה וסיוע על ידי אנשים זקנים ותחושת בדידות במהלך מגפת הקורונה: ממצאים מסקר SHARE

ד"ר דניס רוזנברג שרון שיוביץ-עזרא
בית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית, האוניברסיטה העברית בירושלים

מטרת העבודה הנוכחית היתה לבחון את הקשר שבין דפוסים של הגשת סיוע ותמיכה על ידי אנשים זקנים לחברי הרשת החברתית שלהם לבין תחושת הבדידות שהם חוו בשלבים המאוחרים של מגיפת הקורונה. המסגרת התיאורטית של המחקר כללה את גישת ההון והחברתי, שהסבירה את האפקט של הגשת הסיוע האינסטרומנטלי ואת גישת המתח של המטפל, שהסבירה את האפקט של הגשת הטיפול האישי. שיטות: הנתונים נלקחו מתוך שני גלי סקר ה-SHARE שנערכו בתקופת המגיפה (2020 ו-2021). הנתונים נותחו באמצעות מודלים של רגרסיה לוגיסטית. המדגם כלל 48722 אנשים זקנים אשר התגוררו באירופה ובישראל במהלך המגיפה. ממצאים: ההסתברות להרגיש בדידות בקרב מי שהחל להגיש עזרה אינסטרנומנטלית במהלך המגיפה ובקרב מי שהמשיך להגיש אותה במהלכה היתה נמוכה יותר בהשוואה לאלה שהמשיכו לא להגיע סיוע זה במהלך המגיפה. לא נצפה הבדל בין ההסתברויות להרגיש בודדים בקרב אלה שהפסיקו להגיש סיוע אינטרנטמנטלי במהלך המגיפה בהשוואה לאלה שהמשיכו שלא להגיש סיוע זה. לעומת זאת, ההסתברות להרגיש בדידות בקרב מי שהמשיך להגיש טיפול אישי, בקרב מי שהפסיק להגיש אותו וכן בקרב מי שהמשיך להגיש אותו הייתה גבוהה ביותר מאשר בקרב אלה שהמשיכו לא להגיש טיפול זה. מסקנות: הגשה של סוגים שונים של סיוע ותמיכה על ידי זקנים מתקשרת לרמות שונות של בדידות. בכך, הממצאים תמכו בשתי הגישות התיאורטיות שנבחנו במחקר. הגשת הסיוע האינסטרומנטלי הסתברה כמגדילה את ההון החברתי שבא לידי ביטוי בתחושה מופחתת של בדידות. בניגוד לכך, המשך או התחלת הגשת הטיפול האישי הסתברה כמגדילה את סבירות להרגיש בדידות. ייתכן שסוג זה של סיוע היווה נטל רגשי על המטפל הזקן.