
מטרת העבודה: לתת מבט על תהליך טיפולי ייחודי ארוך שנים עם מטופלת, באמצעות עיקרונות בסיסיים של הלוגותרפיה והאקזיסטנציאליזם.
שינוי בהתנהגות בסיסית דורש התמדה, אומץ, נחישות, מוטיבציה רבה ואמונה של המטופלת כי אכן אפשר לחיות חיים איכותיים ואותנטיים יותר. במשך כל חייה היא התקיימה בחוסר חיות, העדר מטרה בחיים, העדר מוטיבציה לדברים הבסיסיים, כגון לקשרים חברתיים, לתחביב או למקצוע.
שיטות: שימוש בגישות טיפול מעולם הלוגותרפיה והגישה האקזיסטנציאליסטית לפי קצב שנקבע על ידי המטופלת. שיחות טיפוליות עם אישה שהיא כבת 70 מתקיימות לאורך כעשור וחצי. בשנים הראשונות נערכו מפגשים שבועיים קבועים ובעשור האחרון, המטופלת מגיעה בעת הצורך שמסתכם בכ- 5-10 מפגשים בשנה. ויקטור פרנקל, הוגה הלוגותרפיה, אמר כי יש להעריך את האדם גבוה יותר ממה שהוא מעריך את עצמו, כי רק אז יוכל להגיע למימוש הפוטנציאל שלו. לאורך כל השנים ראיתי באישה את היכולת לחיות ולא רק להתקיים (לפי מושגי הלוגותרפיה). אף על פי שבמשך שנות טיפול רבות היא יצאה מעודדת לאחר שיחה ובסגירת דלת היציאה השיחה והרגשות נמחקו, ידעתי שהחיים האמיתיים ממתינים לה.
ממצאים: בזכות העמקה ברגעים נשכחים בעלי משמעות בילדות שלה, בהם חדרה הפך ל‘בית בובות‘, בו שיחקה וחייתה את כל מה שלא הורשה לה במציאות, היא התחברה ל‘משחק` שלה ושם התחילה לחיות שוב. לאט לאט הדם התחיל שוב לזרום בעורקיה, היא התחילה להרגיש, לחשוק, לרצות, לאהוב, לחוש התנגדות, בקיצור, התחילה להיות מחוברת לחיים. בפעם הראשונה בחייה, היא התחילה לסרוג, לצייר ציורים נועזים, לאפות, ליזום יציאות עם חברות ולהפחית בקשרים שלא מיטיבים עימה. בתהליך טיפולי של יותר מעשור אחרי גיל 70 היא מצליחה לעשות את השינויים המיוחלים.
מסקנות: הנחישות של המטופלת לחיות חיים אמיתיים ואיכותיים יותר היו הבסיס לתהליך המרשים שהיא עברה. ההתמקדות בשאיפות, במשמעות ובחופש של האדם לפי הלוגותרפיה, מספקת את הכלים להשגת מטרות אלה.