
מטרת העבודה
העליה בתוחלת החיים, לצד יתרונותיה הרבים, מביאה עימה גם אתגרים אתיים רפואיים ומשפטיים בשל ירידה במצב הקוגנטיבי וביכולת להביע רצון וקבל החלטות רפואיות. על כן קיימות בחוק הישראלי אפשרויות שונות לתכנון קבלת החלטות באמצעות ייפוי כוח רפואיים והנחיות מקדימות בפני עו"ד, עו"ס, אחים.יות, רופאים.אות. מסמכים אלו משפיעים על הטיפול הרפואי בזקנים בקהילה ובמוסדות בהתאם לבחירותיהם שנערכו מבעוד מועד. על אף חשיבות סוגיה זו בעולם הגרונטולוגי וקיומם של כלי תכנון מגוונים במשפט הישראלי, בתי המשפט בישראל כמעט ולא דנים בכך, למעט פסק דין אחד המוצג במחקר הנוכחי. המחקר הנוכחי מבקש להוסיף ידע חדש לתחום על התמודדות בתי המשפט עם מסמכים אלו.
השיטה
באמצעות מחקר איכותני בשיטת חקר מקרה (case study). המחקר מתמקד במקרה בודד וייחודי בפסיקה הישראלית בו נדרש בית המשפט להכריע האם לקבל את החלטת מיופה הכוח (נכד) להימנע מפעולה רפואית במטופלת לא כשירה (סבתו) או לאפשר את הפעולה הרפואית על אף התנגדות מיופה הכוח. חקר המקרה כלל ראיונות איכותניים עם הנכד, עורכת הדין היועצת המשפטית של בית החולים ואפוטרופוס לדין (עורך דין) של המטופלת. כמו כן, כל המסמכים הקיימים בתיק המשפטי ופסק הדין נותחו בשיטה איכותנית-נרטיבית.
ממצאים
הממצאים העלו חמש תמות הנעות בין המקרה הפרטי של המטופלת ושל מיופה כוחה כגון בדידות מיופה הכוח וערבוב האוטונומיות שלהם לבין תמות כלליות יותר כגון מעמד בני משפחה בקבלת החלטות רפואיות. ניתוח התמות הציג את המקרה ככישלון מהפן התיאורטי והן מהפן המעשי. עצם קיום הליך משפטי, ללא הצלחה למנוע הליך שכזה, וכפיית הפעולה הרפואית על המטופלת הוביל לתוצאות אנטי תרפויטיות ופגיעה באוטונומיה שלה.
מסקנות
חקר המקרה וממצאיו חיזקו את חשיבות בני המשפחה בהליכי קבלת החלטות רפואיות ואת הצורך בהתמקדות באוטונומיה תלוית יחסים (relational autonomy). המאמר מדגיש את חשיבות קיום שיח משמעותי בין המטופלים, בני משפחתם והצוות המטפל בעת עריכת ייפוי כוח ובעת מימושו ובמקרים של מחלוקות להשתמש בדיון בועדות האתיקה על מנת לאפשר שיח מכיל חלף פניה לבתי המשפט.