
על רקע עלייה ברווחתה של האוכלוסייה המזדקנת והנוף המתפתח של פעילויות בידור דיגיטליות, מחקר זה יוצא בניסיון למילוי חללים בספרות הקיימת, בשאיפה להבין כיצד פעילות הגיימינג משקפת את האיכויות המאפיינות פעילות פנאי רציני וכתוצאה מכך מעשירה את חייהם של זקנים. באמצעות ראיונות חצי מובנים שנערכו עם 20 גיימרים בני 60 ומעלה, המחקר פורס נרטיבים אישיים ותפיסות סובייקטיביות של גיימרים זקנים, בוחן את המורכבות של חוויות משחק בקרב זקנים והשפעתו על שלומותם, ולוכד את המהות של חוויות משחק בגיל שלישי.
עיבוד הנתונים הביא לזיהוי של שלוש תמות, שכל אחת מהן בתורה מציעה הצצה לאופי הרב-גוני של המשחקים בקרב קשישים. התמה הראשונה מציגה את חוויית הגיימינג כ"תגובה לאתגרי ההזדקנות". תמה זו מלמדת כיצד המשחק משמש מקור לתחושת רלוונטיות והישגיות במהלך ההזדקנות באמצעות העולם הסוחף של הגיימינג, המספק נחמה ותחושת שליטה מול מכשולים הקשורים לגיל. בניסיון לבחון גיימינג כפעילות פנאי רציני התגבשה תימת "פנאי רציני או לא?" תמה זו מספקת ניתוח של המהות של פעילות הגיימינג, ובוחנת את התאמתה לעקרונות היסוד של פנאי רציני. היא מלמדת על כך שגיימינג הוא פעילות פנאי המאופיינת במעורבות גבוהה, התמדה ומאמץ, ושהיא מהווה מקור לצמיחה אישית, גיבוש זהות ושילוב חברתי בקרב מבוגרים. אולם, התמה השלישית מחדדת כי בין ההנאות והיתרונות של המשחקים מסתתר "הצד האפל של המשחקים", שהוא תוצאה של סטיגמות חברתיות שליליות ותפיסות שגויות.
המחקר חושף את ההטיות החברתיות שמתייגות את פעילות הגיימינג כ"פנאי סוטה", המשליך על הפוטנציאל של המשחק להוות עיסוק משמעותי עבור מבוגרים. באמצעות שפיכת אור על הדינמיקה המורכבת הזו, המחקר לא רק מרחיב את הבנת המשחק בהקשר של פנאי והזדקנות, אלא גם מציע תובנות חשובות לגבי הכוח הטרנספורמטיבי של פעילות גיימינג בזקנה. ממצאי המחקר מדגישים את החוסן של הגיימרים הזקנים, המנווטים בנוף רצוף תפיסות שליליות וחסמים חברתיים, ובכל זאת מוצאים נחמה, שמחה והגשמה במחוזות הדיגיטליים, שבהם הם חיים.