
אוכלוסיית העולם מזדקנת במהירות, ומספר המבוגרים צפוי לגדול באופן דרמטי במהלך השנים הבאות. רובוטים חברתיים מסייעים צפויים לעזור לאנושות להתמודד עם האתגרים שמציבה מגמת הזדקנות זו על ידי תמיכה בעצמאות, הזדקנות בריאה ורווחה בזקנה. כדי להשיג קבלה והטמעה מוצלחת של רובוטים חברתיים מסייעים, יש צורך להבין את הגורמים המשפיעים על הערכות האיכות שלהם בקרב מבוגרים. מחקרים קודמים שבחנו אינטראקציית אדם-רובוט בזקנה, הצביעו על כך שהערכת האיכות הכוללת של רובוטים חברתיים מסייעים על ידי מבוגרים מתעצבת באמצעות שלושה היבטים: השימושים, המגבלות, ותוצאות השימוש. עם זאת, מחקרים אלו, שהיו לרוב מוגבלים בזמן, בחנו היבטי קבלה בלבד ולא הטמעה, ובדרך כלל התמקדו בהיבט אחד בלבד של האינטראקציה בין הרובוטים למבוגרים, כלומר ביצעו בחינה נפרדת של השימושים, המגבלות ותוצאות השימוש. במחקר הנוכחי ביצענו בדיקה סימולטנית של השימושים, המגבלות ותוצאות השימוש, בתנאי חיים אמיתיים ולאורך תקופה ממושכת. תשעה עשר מבוגרים בגילאי 75-97 קיבלו רובוט חברתי מסייע לאימון גופני למשך שישה שבועות. חוויותיהם תועדו באמצעות ראיונות עומק שנערכו לפני ואחרי תקופת המחקר, סקרים שבועיים ודוחות שימוש שהופקו על ידי הרובוט. ניתוח הנתונים חשף שני דפוסי שימוש: (א) `מעריצים` - משתתפים שנהנו מהשימוש ברובוט, נתנו בו אמון, ייחסו לו ערך מוסף וחוו תהליך הטמעה מוצלח. (ב) ה`ספקנים` - משתתפים שלא אהבו את הרובוט, העריכו את השימוש בו באופן שלילי, וחוו תהליך הטמעה מאכזב. למרות ההבדלים העצומים בין הקבוצות, שתיהן דיווחו על הערכות חיוביות יותר כלפי רובוטים חברתיים מסייעים בסוף המחקר מאשר לפני תחילתו. התוצאות מצביעות על כך שתהליך ההטמעה של רובוטים חברתיים מסייעים אינו הומוגני ומספקות הבנה מעמיקה של הגורמים המעצבים הערכות איכות של מבוגרים כלפי רובוטים חברתיים מסייעים לאחר שימוש בפועל. יתר על כן, הממצאים מדגימים את התועלת התיאורטית והמעשית של הגישה ההוליסטית במחקר העוסק במשתמשי טכנולוגיה מבוגרים.