הכנס הדו שנתי ה- 25 של האיגוד הישראלי לגרונטולוגיה

"אם הצלחתי לשרוד אז, צריך להמשיך בדרך": חוסן נרטיבי של שורדי שואה עולים מברית המועצות לשעבר שחיים לבד בזמן הקורונה

ד"ר גבריאלה ספקטור-מרזל 1 נטליה חבורוסטיאנוב 2 יבגני קנייפל 3
1בית הספר לעבודה סוציאלית, המכללה האקדמית ספיר
2המחלקה לתקשורת, אוניברסיטת בן גוריון בנגב
3הפקולטה לעבודה סוציאלית, המכללה האקדמית אשקלון

מטרת העבודה: שורדי שואה שעלו לישראל מברית-המועצות לשעבר וחיים לבד חשופים לפגיעות משולשת, הנובעת מילדות בצל מלחמת העולם השנייה, הגירה בגיל מבוגר, וחיים לבד, וכל אלה בצד אתגרי ההזדקנות. פגיעות זו הקצינה במגפת הקורונה, שהציבה קשיים ייחודיים בפני זקנים, בעיקר אלה שהם מהגרים ואלה החיים לבד. לנוכח הצטלבות הסיכונים המאפיינת את המשתייכים לקבוצה זו ומיעוט המשאבים החיצוניים העומדים לרשותם, חשוב לבחון את המנגנונים הפסיכולוגיים שמאפשרים להם להתמודד עם מגוון האתגרים בחייהם.

שיטות: בהסתמך על הגרונטולוגיה הנרטיבית, הקושרת בין הסיפורים שזקנים מספרים על עצמם לחוסן שלהם, נבחנו ביטויי החוסן בסיפורי החיים של זקנים שגדלו בברית-המועצות לשעבר בצל מלחמת העולם השנייה, עלו לישראל בגיל מבוגר וחיים לבד בזמן מגפת הקורונה. קיימנו ראיונות נרטיביים דו-שלביים עם 12 נשים וגברים בשנות השמונים והתשעים לחייהם. בחלק הראשון הזמנו את המשתתפים לספר את חייהם באופן פתוח, ובחלק השני שאלנו על התמודדות עם אירועי חיים בעבר ובהווה. הסיפורים נותחו באסטרטגיה הוליסטית, לפי מודל מנגנוני הברירה, בבסיסו זיהוי שישה מנגנונים של ברירה נרטיבית היוצרים מסר לכלל הסיפור (Spector-Mersel, 2011, 2014).

ממצאים: המשתתפים סיפרו את חייהם כרצף של אתגרים עמם הם התמודדו בהצלחה, באמצעות הישענות על עצמם והפגנת אקטיבית, אומץ, חריצות, קבלה רציונלית של המציאות, לחימה מתמדת, גמישות, והתעקשות על עצמאות. מסר זה עבר כחוט השני בכל הסיפורים והוא עלה מהאופן שבו סופרו חמש תקופות החיים של המשתתפים: ילדות בצל המלחמה, התבגרות בברית-המועצות לשעבר, הגירה לישראל, הזדקנות וחיים בזמן המגפה.

מסקנות: הממצאים תומכים בהשערת החיסון, המדגישה חוסן של אנשים מבוגרים כתוצאה מהתמודדות מצטברת עם אירועי חיים מלחיצים. אולם מנקודת מבט נרטיבית, הרואה בסיפור הבניה רטרוספקטיבית, אנו מציעים להבין את החוסן העולה מהממצאים כחוסן נרטיבי. סיפורי החוסן מעצימים את המספרים בהווה ופועלים כאסטרטגית תיקון לפגיעות המרובה המאפיינת את חייהם. המחקר מאיר את חשיבות הסיפורים שזקנים מספרים על עצמם כערוץ מרכזי להבנת ההתמודדות והחוסן שלהם, וקורא לפתח התערבויות של narrative care להגברת החוסן של זקנים המתמודדים עם חשיפה מצטברת ומרובה ללחץ וטראומה.