
מטרת העבודה: מחקרים הבוחנים את ההעברה הבין-דורית של השואה לדור השני והשלישי חושפים עיסוק יתר (בולטות) באיומי לחץ, טרור ומלחמה עכשוויים, ורגישות למצבים אלה המתבטאת בתגובות פסיכולוגיות חזקות יותר, במיוחד כאשר מצבי הדחק מעוררים אסוציאציות לשואה. יחד עם זאת, מחקרים מעטים עקבו אחרי נבדקים לאורך זמן ובהקשר למספר מצבי דחק. מטרת המחקר המקורית הייתה לבחון את התגובות של צאצאי שורדי השואה (ילדיהם ונכדיהם) למלחמת רוסיה-אוקראינה (גל 1). עקבנו אחרי הנבדקים במהלך המשבר המשפטי-הפוליטי בישראל (גל 2) ושוב במהלך מלחמת חרבות ברזל (גל 3).
שיטות: המחקר עקב אחרי מדגם אקראי שנאסף באמצעות חברת סקרים אינטרנטיים (ipanel) לאורך שלושה גלים. המדגם בגל ראשון כלל 1071 מבוגרים ישראלים מתוכם 297 דור שני לשואה (M=62.95, SD=10.25), 271 קב` השוואה לדור שני (M=61.79, SD=10.13), 379 דור שלישי לשואה (M=34.02, SD=8.65) ו-171 קב` השוואה לדור שלישי (M=33.55, SD=8.26). בגל שני ושלישי השתתפו 706 ו-582 נבדקים מתוך המדגם הראשוני, בהתאמה.
ממצאים: בגלים הראשונים, ביחס לקבוצות ההשוואה, צאצאים לשורדי שואה דיווחו על יותר עיסוק במלחמת רוסיה-אוקראינה, בגל הפיגועים בישראל ובמשבר המשפטי-פוליטי ועל יותר מצוקה כתוצאה ממשברים אלו. תוצאות ראשוניות ממלחמת חרבות ברזל מראות כי קיים סיכון גבוה במיוחד לרמה קלינית של סימפטומים פוסט-טראומטיים בעקבות המלחמה הנוכחית אצל דור שני לשואה שדיווחו ששני הוריהם סבלו מרמה קלינית של סימפטומים פוסט-טראומטיים ובקרב דור שלישי שדיווחו שאחד מסביהם סבל מרמה קלינית של סימפטומים פוסט-טראומטיים.
מסקנות: הממצאים מצביעים על פגיעות ספציפית עקב העברה בין-דורית של טראומה במשפחות השואה, לרבות עיסוק ורגישות מוגברים באיומים פוטנציאליים של טראומה הנגרמת על ידי אדם, ובמיוחד כשהדור הראשון של השואה סבלו מרמה קלינית של סימפטומים פוסט-טראומטיים. הפגיעות קיימת לאורך זמן ולאור מספר אירועי דחק.