
מטרת העבודה:
תופעות הבדידות בזיקנה כמו גם הגילנות העצמית והחברתית הוגדרו על ידי ארגון הבריאות העולמי כבעיות מרכזיות הדורשות מענה, עקב ההשלכות הבריאותיות השליליות הידועות שלהן. אחת מהאסטרטגיות שהוצעו להתמודדות עם תופעות אלו היא הרחבת הפעילויות הרב דוריות. כחלק ממגמה זו, בשנים האחרונות מתקיימת תוכנית רב דורית ייחודית בארץ ובעולם, בדיור מוגן בירושלים. התוכנית הוקמה במטרה ליצור קהילה משותפת לזקנים ולזוגות צעירים מתוך חוויית מגורים במתחם משותף. מטרת המחקר היא לבחון את החוויות של הפעילות המשותפת בין הזקנים לצעירים, ומתוך כך להבין את הגורמים המקדמים והמעכבים של הפרויקט.
שיטות:
במחקר נעשה שימוש בגישה איכותנית. התקיימו ראיונות חצי מובנים עם דיירים מהפרויקט שהביעו רצון להשתתף במחקר. המדגם כלל 24 דיירים זקנים (גיל ממוצע 90.8, ס"ת 6.2), ובימים אלו מתקיים איסוף נתונים של דיירים צעירים (צפוי להסתיים ביולי 2024).
ממצאים:
נכון לשלב זה ישנם ממצאים ראשוניים עבור המדגם של הדיירים הזקנים. מתוך ניתוח איכותני של הראיונות עלו תמות של חוויות חיוביות ושליליות של ההשתתפות בקהילה המשותפת. התמות של החוויות החיוביות כללו: (א) מתן וקבלת עזרה בין הזקנים לצעירים, (ב) חשיבות המפגש הבלתי פורמלי, (ג) שיפור האווירה בדיור המוגן והפיכתה לצעירה ושמחה, (ד) שינוי בתפיסה של הזקן את עצמו, (ה) המשך מגורים בסביבת חיים טבעית, ו- (ו) שביעות רצון גבוהה מהתוכנית והמלצה להרחבתה לדיורים מוגנים נוספים. התמות של החוויות השליליות כללו: (א) רעש והמולה גם בזמנים לא מתאימים, (ב) התנהלות פסיבית של הזקנים בתכנון וביצוע התוכנית מסיבות שונות, ו- (ג) הקצאת משאבים רבים לתוכנית על ידי הדיור המוגן על חשבון פעילויות אחרות.
מסקנות:
ממצאים ראשוניים מצביעים על היבטים רב ממדיים של חוויות המשתתפים בקהילה הרב דורית. נראה כי התוכנית מספקת מענה למגוון צרכים פסיכוסוציאליים ואינסטרומנטליים. ייתכן ורצוי לשפר את המעורבות של הזקנים בניהול הפעילויות והמשאבים של הקהילה. הממצאים עשויים להאיר את עקרונות המפתח הנדרשים בתוכניות רב דוריות מסוג זה, ולשמש כבסיס לפיתוח ויישום של תוכניות נוספות בישראל.