
מטרת העבודה:
ניהול עצמי של נהיגה בזקנה חשוב לקידום המשך השתתפות מיטבית בקהילה. אולם, השינויים הפיזיולוגיים והפסיכולוגיים בזקנה עלולים להציב סיכון של בטיחות בתפקודי הנהיגה. נהגים זקנים נדרשים להתאים את התנהגויות הנהיגה לשינויים אלו ולעיתים לצמצם או לקבל החלטה להפסיק לנהוג. הממצאים אודות מאפייני אוכלוסיית הזקנים הנוהגים מועטה בעולם, ובישראל בפרט, ולפיכך יש להמשיך לחקור את מאפייני האוכלוסייה. מטרת המחקר היא לתאר את ההיבטים הקוגניטיביים וההתנהגותיים בקרב נהגים זקנים בישראל.
שיטות:
המחקר הינו מחקר חתך תיאורי הכולל מדגם של 166 זקנים שנוהגים, שגילם הממוצע הוא 72.9 (טווח הגילים 65-91). במחקר נעשה שימוש בשאלונים: (א) שאלון היסטוריית נהיגה המתייחס להימנעות ממצבי נהיגה מסוימים- נהיגה בשעות עומס, בכבישים מהירים, בגשם, בלילה, בפניות פרסה בהיעדר רמזור, באזורים עם בעיות חניה ולמרחקים ארוכים, ו- (ב) Decisional Conflict Scale- שאלון קבלת החלטות בנוגע להמשך או הפסקת נהיגה, להערכת רמת הקונפליקט של האדם בקבלת ההחלטה.
תוצאות:
נמצא כי מעל 60% מהנבדקים דיווחו על הימנעות מלפחות מצב נהיגה אחד, כאשר מצבי הנהיגה השכיחים הם הימנעות מנהיגה בשעות עומס, בלילה ולמרחקים ארוכים. בהתייחס למצבי ההימנעות נמצא אפקט מגדרי, כאשר נשים דיווחו על אחוזי הימנעות גבוהים יותר. בנוסף, נמצא אפקט גיל, כאשר אחוזי הימנעות גבוהים יותר דווחו בקבוצת הגיל המבוגרת. לא נמצא קשר בין מצבי הימנעות לבריאות נפשית, אך נמצא מתאם שלילי נמוך מובהק לשבריריות (rs=-.25, p=.001). נמצא שרמת הקונפליקט של הנבדקים בהחלטתם להמשיך לנהוג היתה נמוכה באופן ממוצע (M = 19.2, SD = 15.3) (הציון נע בין 0 ל- 100) כלומר, מרבית הנהגים היו שבעי רצון מהחלטתם להמשיך לנהוג. לא נמצא אפקט של גיל ומגדר בהתייחס לרמת הקונפליקט. אולם, נמצא מתאם מובהק נמוך בין בריאות נפשית לרמת הקונפליקט (rs=.16, p=.037).
מסקנות:
הבנה מעמיקה של סוגיית ניהול הנהיגה בזקנה חשובה לצורך בחינת האתגרים איתן מתמודדת אוכלוסיית הנהגים הזקנים בישראל. ממצאי המחקר יכולים להוות בסיס להבנת צרכי האוכלוסייה לצורך מתן ליווי מקצועי להמשך השתתפות מיטבית בקהילה לצד השינויים בתפקודי הנהיגה.