
מטרת העבודה: נשים המטפלות בבני זוג עם דמנציה מתמודדות עם אתגרים המשפיעים על כל תחומי החיים ועם הבניות חברתיות העלולות לצמצם ולשנות את רפרטואר התפקידים שלהן בחברה. פרספקטיבת טווח החיים מאפשרת הבנה מעמיקה של התמודדות זו כחלק מהמסע המשותף של בני הזוג לאורך החיים. חקירה של חוויות החיים של נשים אלו במרחב התיאטרוני מאפשרת להנכיח וללמוד על התפקידים השונים לאורך החיים. השפה הבלתי מילולית של התיאטרון, העושה שימוש במחוות הגוף, מיקומים על הבמה, דימויים ומטאפורות, מאפשרת להביא לידי ביטוי רבדים שונים ומושתקים של חוויות החיים. בדרך זו ניתן לחקור סוגיות הקשורות לזהות שהתפתחה לאורך החיים ואף להתנסות בפעולות חדשות העשויות להוביל לשינוי והגדרה מחדש של תפקידים. במחקר זה ביקשנו לבחון את החוויות שמעלות נשים המטפלות בבני זוג עם דמנציה ואת האופנים בהם תהליכים תיאטרליים מאפשרים ביטוי וחקירה של חוויות אלה לאורך הזמן - מהעבר, דרך ההווה ואל עבר העתיד.
שיטה: זהו מחקר פעולה משתף מבוסס תיאטרון. קבוצת המחקר כללה שבע נשים, בנות זוג לגברים עם דמנציה בעלות מערכת יחסים בטוחה. הנשים נפגשו אחת לשבוע במרכז היום על פני עשרה שבועות. החוויות שעלו בקבוצה, תהליכי היצירה התיאטרונית וראיונות חצי מובנים עם הנשים, נותחו על בסיס מודל ששת המפתחות בדרמה תרפיה וגישת הניתוח התמטי הרפלקסיבי.
ממצאים: ניתוח הממצאים העלה שלוש תמות מרכזיות הנוגעות להגדרה מחדש של תפקידיהן של הנשים במעגלי החיים השונים: 1) הגדרה מחדש של תפקידים מול בני הזוג, 2) הגדרה מחדש של תפקידים ביחס לסביבתן הקרובה - משפחה וחברים, ו-3) הצורך בהגדרה מחדש של תפקידים בהתמודדות עם מוסדות המדינה ודמויות סמכות.
מסקנות: מחקר זה מאיר על ההתמודדות של נשים מטפלות מפרספקטיבת טווח החיים. המחקר מרחיב את הידע על גישות מעולם התיאטרון כאמצעי להעמקה בחוויות האישיות של אוכלוסיות מודרות בזקנה ולאופן בו טכניקות דרמטיות עשויות לסייע בהרחבה והגדרה מחדש של תפקידים, במיוחד כאשר הבניות חברתיות משפיעות על רפרטואר התפקידים של האדם.