
מטרה
מטרת מחקר זה הייתה לבחון את יעילותה של סדנת התקווה עבור המטפלים בבן משפחה החי עם דמנציה בשיפור איכות חייהם הפיזית והרגשית.
שיטה
במסגרת המחקר שנערך בשיתוף עם עמדא, 36 מטפלים השתתפו בסדנה חד-פעמית פרונטלית, שנמשכה שעתיים וחצי, תוך התמקדות ביישום התקווה בחייהם לצד הטיפול בבן המשפחה שחי עם דמנציה. לפני הסדנה, המשתתפים כתבו מטרה קונקרטית שהם רוצים ליישם בתקופה הקרובה, מילאו באופן מקוון שאלון ביחס אליה וכן שאלוני איכות חיים. לאחר הסדנה, אותה מטרה הופיעה בפני המשתתפים באופן מקוון והם מילאו פעם שנייה את אותם השאלונים.
ממצאים
תוצאות המחקר הראו ירידה משמעותית בתסמיני דיכאון ועלייה בתקווה מצבית, במיוחד בהיבט ה agency שלה, כאשר ההבדל התקרב למובהקות סטטיסטית (p=0.07). בנוסף, ניתוח תת-קבוצות לפי רמת התקווה הראשונית הראה כי משתתפים עם רמת תקווה נמוכה בתחילת המחקר דיווחו על עלייה גדולה יותר בממדים של איכות החיים, במיוחד בהפחתה בתסמיני דיכאון וחרדה, בהשוואה לאלו עם רמת תקווה גבוהה בתחילת המחקר. יתר על כן, תוצאות המחקר הראו קשרים מובהקים בין תקווה מצבית לממדי איכות חיים, כאשר נמצא קשר שלילי בין תקווה מצבית לסימפטומים של דיכאון, חרדה, עייפות ושחיקה, וקשר חיובי עם היכולת לעסוק בתפקידים ופעילויות חברתיות.
מעבר לכך, יש לציין במיוחד עבור מושב נוכחי זה כי היה קושי בגיוס משתתפים אלה למחקר, בין היתר בשל עומס יתר בחייהם או בגלל הקושי בשימוש במדדים מקוונים בגילם המבוגר יחסית, וייתכן כי נתון זה הנו מאפיין של אוכלוסיית מחקר זו.
מסקנות
שילוב הממצא שההתערבות נמצאה משמעותית יותר בקרב משתתפים עם רמת תקווה נמוכה לעומת אלה עם רמת תקווה גבוהה יחד עם הנתון לגבי הקושי בגיוס משתתפים אלו, ממחיש את הקושי והמשמעות בהגעה למטפלים הנמצאים במצוקה. בנוסף, ממצאים אלו עולים בקנה אחד עם מחקרים קודמים שנערכו על אוכלוסיות אחרות, ומחקר זה מדגיש את הפוטנציאל של סדנת התקווה כהתערבות יעילה לקידום איכות חיים בקרב המטפלים בבן משפחה החולה בדמנציה, ובמיוחד עבור אלו עם רמת תקווה ראשונית נמוכה.