
מטרת העבודה: בדידות היא תחושה המתארת פער בין הרשת החברתית הקיימת לזו בה האדם חפץ. בזקנה קיים קשר בין תחושת בדידות ותוצאי בריאות שליליים, לרבות תחלואה, דמנציה, דיכאון ותמותה. גורמי הסיכון העיקריים התורמים לתחושת הבדידות הינם מצב משפחתי (רווקות או אלמנות), רשת חברתית מצומצמת, הערכה ירודה של מצב הבריאות ודיכאון. השתתפות חברתית משמעותית (הכוללת, לדוגמא, פעילות קהילתית ומערכות יחסים בין אישיות) קשורה לרווחה אישית ושביעות רצון בקרב זקנים. הקשר בין מידת השתתפות חברתית כמכלול בר שינוי, המחושבת על פי היקף התנדבות, עבודה, פעילות פנאי וגודל הרשת החברתית, ותחושת בדידות טרם נבדק. מחקר זה בא לבחון את הקשר בין תחושת הבדידות למאפיינים דמוגרפיים, מדדי בריאות ומאפייני השתתפות חברתית בקרב משתתפים ישראלים בסקר בריאות, הזדקנות ופרישה באירופה (SHARE); השערת המחקר היא כי ימצא קשר שלילי בין מידת השתתפות חברתית ובדידות.
שיטות: מחקר חתכי; אוכלוסיית המחקר כללה משיבים ישראלים לסקר בריאות, הזדקנות ופרישה בגל השישי של הסקר בשנת 2015; תחושת בדידות נמדדה באמצעות שאלון R-UCLA (Revised University of California Los Angeles Loneliness Assessment); נבחנה תרומת משתנים דמוגרפיים, משתני בריאות ומידת ההשתתפות החברתית למצב הבדידות באמצעות רגרסיה לוגיסטית.
ממצאים: נכללו 1703 משיבים (גיל 69±9.5 שנים, 58% נשים). אחוז המשיבים המדרגים את תחושת הבדידות כגבוהה עמד על 33% (ציון 5 ומעלה בשאלון); בהשוואה בין משיבים המדרגים את בדידותם כגבוהה לאחרים, נראה כי רוב המשיבים שאינם בודדים הם נשואים, משכבה סוציואקנומית גבוהה יותר, וכן דיווחו על השתתפות רבה ומצב בריאות טוב יותר. נמצא מתאם חיובי בין מצב סוציואקנומי ומידת ההשתתפות (ספירמן, r=0.28, p<0.001). במודל רגרסיה לוגיסטית, מצב סוציואקנומי ומידת ההשתתפות נמצאו בקשר מובהק עם בדידות, לאחר שליטה במין, מצב משפחתי ומצב בריאותי, p<0.001, המודל מסביר 10-15% מהשונות.
מסקנות: תחושת בדידות גבוהה קשורה באופן שלילי למידת השתתפות חברתית וסטטוס סוציואקונומי, מעבר למצב בריאות או מצב משפחתי. ממצאים אלו מדגישים את פוטנציאל התרומה של תכניות לעידוד השתתפות חברתית כדרך להפחתת בדידות וקידום בריאותם ורווחתם של זקנים.