
מטרת המחקר: תפיסת רגשות היא מיומנות קריטית לתקשורת אפקטיבית. בתקשורת דבורה, רגשות מועברים באמצעות רמזים לא וורבליים (למשל פרוזודיה, טון הדיבור) ורמזים וורבליים (למשל התוכן סמנטי, מילים). התפתחות הטכנולוגיה הולידה סוג נוסף של תקשורת- תקשורת מתווכת מחשב (computer mediated communication - CMC), בה הרמזים הלא וורבליים שמאפיינים את התקשורת הדבורה חסרים ומוחלפים ברמזים לא וורבליים מסוג חדש כגון אימוג`ים (לדוגמה:
). המחקר אודות הקשר שבין אימוג`ים לטקסט עדיין חדש ואופן שימוש בהם לצורך תפיסת רגש ב-CMC עוד לא ברור, בעיקר בקרב בני הגיל השלישי.
במחקר הנוכחי נבחנים ההבדלים הבין-דוריים בתפיסת רגש בשפה דבורה, ו-CMC תוך התייחסות לשלוש שאלות:
1. זיהוי- האם יכולת המשתתפים לזהות רגש בערוץ הלא וורבלי (פרוסודיה או אימוג`י) ובערוץ הוורבלי (טקסט) זהה ברמתה?
2. דומיננטיות- האם ערוץ אחד דומיננטי ביחס לאחר?
3. אינטגרציה וקשב סלקטיבי- האם קיים קשר אינטגרלי בין הערוצים? כך שלא ניתן להתייחס לאחד תוך התעלמות מהאחר.
שיטה: ערכנו התאמה לפרדיגמת T-RES (Test for Rating of Emotions in Speech) שעוצבה במקור כדי לבחון את האינטראקציה בין פרוזודיה לסמנטיקה. יצרנו מטלה חדשה TExtME (Test of Emotional TeXT Messages with Emoji), שמציגה את המשפטים שהושמעו במטלת ה-T-RES כהודעות ווטסאפ (CMC). במקביל, הפרוזדיה הוחלפה באימוג`ים שנמצאו כמעבירים את הרגשות הפרזודים בצורה הטובה ביותר. המשתתפים התבקשו לדרג הודעות המכילות שילובים שונים של תוכן ואימוג`ים רגשיים.
ממצאים:
1.זיהוי- כל המשתתפים הצליחו לזהות את הרגש ביעילות בשני הערוצים, ללא הבדל בינהם.
2.ערוץ דומיננטי- בקרב משתתפים צעירים, נמצאה דומיננטיות לערוץ הפרוזודי ביחס לערוץ הסמנטי בשפה הדבורה. בשפה הכתובה לא נמצאה דומיננטיות לאחד הערוצים. בקרב משתתפים מבוגרים, בשפה הדבורה לא נמצאה דומננטיות לאחד הערוצים, בשפה הכתובה הערוץ הסמנטי היה יותר דומיננטי מהערוץ של האימוג`ים.
3.אינטגרציה וקשב סלקטבי- בקרב כל המשתתפים היה כשל בקשב הסלקטבי בשני הערוצים.
מסקנות: בעוד שצעירים אימצו את האימוג`ים ומתחשבים בהם כחלק משיפוט והערכת הרגש, מבוגרים טרם עשו זאת ואף בוחרים להתעלם מהאימוג`ים.