
מטרות: טיפול באומנויות היא שיטת טיפול שנשענת על הדחף האנושי ליצור. מדובר במקצוע בתחום בריאות הנפש בו נעשה שימוש מכוון בתחומי האומנויות השונים בכדי להוביל לצמיחה נפשית. מחקרים רבים העידו כי טיפול באומנויות יעיל בקידום בריאות נפשית בזקנה, כמו הפחתת תסמיני דיכאון ושיפור תפקודים קוגניטיביים וכי הטיפול ידידותי במיוחד בקרב אוכלוסייה זקנה שמתקשה לעיתים לבטא באופן וורבאלי מצוקות וקשיים ולעבד אותם. עם זאת, היישום של התערבויות בטיפול באומנויות נעשה באופן חלקי בלבד במסגרות המטפלות האוכלוסייה הזקנה. מטרת המחקר הנוכחי היא להבין את תהליכי היישום של טיפולים באומנויות באוכלוסייה הזקנה, לזהות חסמים וגורמים המקדמים יישום טיפולים אלה.
שיטה: במחקר ייעשה שימוש במודל CFIR – Consolidated Framework for Implementation Research, כדי לזהות את תהליכי היישום של טיפולים באומנויות וחסמים המונעים יישום שלהם ויאפשר להבין את האסטרטגיות שיובילו לשיפור תוצאות היישום של הטיפול בארגונים השונים. במסגרת המודל מתקיימים ראיונות מובנים למחצה עם מטופלים, מנהלות של ארגונים הנותנים שירותים לאוכלוסייה זקנה, מטפלות באומנויות, עו״סיות, בעלי עניין וקובעי מדיניות. כמו כן, ייערך סקר בקרב כ-100 מטפלות באומנויות שמטרתו היא ללמוד על אופי עבודתן ועמדותיהן כלפי טיפול נפשי בזקנה.
ממצאים: מממצאים ראשוניים עולה, שהחסמים המרכזיים שמונעים יישום של טיפולים באומנויות הם: רגולציה – העדר תקנים מעוגנים בחוק, תקציב – העדר תקציב ייעודי, דעות קדומות וסטיגמות כלפי טיפול נפשי בזקנה של אנשי המקצוע ושל האנשים הזקנים. גורמים המקדמים יישום של טיפולים באומנויות במסגרות הם היכרות קודמת של מנהלי הארגון עם טיפול באומנויות, ידע והבנה על יעילות הטיפול בקידום בריאות נפשית בזקנה.
מסקנות: מסקנות ראשוניות מצביעות על כך כי קיים צורך חיוני בתהליכי הסברה על נושא הטיפול באומנויות בקרב קובעי מדיניות על ידי העמקת ההיכרות עם הנושא, ועם תועלות הטיפול בכדי לאפשר טיפול נפשי נגיש לאוכלוסייה הזקנה במסגרות השונות. בנוסף, יש לקדם גישה חיובית כלפיי טיפול נפשי בקרב האוכלוסייה הזקנה על מנת להתמודד עם העמדות השליליות המהוות חסמים כלפיי טיפול נפשי בכלל, וטיפול באומנויות בפרט