
מטרת העבודה
השינויים הדמוגרפיים שהתחוללו במאה העשרים יצרו את תופעת הפרישה מעבודה, שלא היתה קיימת קודם לכן. בעשורים האחרונים, כתגובה להמשך השינויים הדמוגרפיים, משתנה מושג הפרישה ואנו עדים לחזרה מחודשת של בני +65 לשוק העבודה, במגוון של הסדרים.
עבודה זו בוחנת את הגורמים הדמוגרפיים והחברתיים שהביאו להיווצרות מושג הפרישה מעבודה ולסגנון `תרבות הפרישה` שהתפתח בעקבות כך והשתנותו לאורך השנים, ובוחנת את מקומה של הפרישה ותרבות הפרישה בעידן הנוכחי.
שיטות
העבודה מתבססת על ניתוח נתונים דמוגרפיים היסטוריים ובני זמננו וכן על ניתוח ספרות שעוסקת בהתפתחות ובהשתנות מוסד הפרישה.
ממצאים
מושג הפרישה מעבודה כמעט ולא היה קיים בסוף המאה ה-19, וודאי לא כקונספט, אך בראשית המאה ה-20 הוא מתפתח והופך לאירוע מכונן בחיי האדם. הגורם המכונן הוא גורם ממסדי-כלכלי: היווצרותם של מנגנוני פנסיה המאפשרים תגמולי פרישה. `תרבות הפרישה` מעבודה הגיעה לשיאה במחצית השניה של המאה העשרים, ואף זכתה לכינויים כגון גיל הזהב, כשנוצר השילוב של זמן פנוי עם הכנסות מפנסיה מחד ומעסיקים המעודדים עובדים לצאת לגמלאות מאידך.
שינויים דמוגרפיים נוספים יצרו קשיים במנגנוני הפנסיה ובחלק מהמדינות גם קשיים כלכליים, עקב הצטמצמות כוח העבודה. אלו גרמו לשינויים בתרבות הפרישה ובמושג הפרישה עצמו.
מסקנות
הפרישה אינה עוד אירוע חד פעמי כי אם תהליך מתמשך. השינויים הדמוגרפיים הובילו לשינויים כלכליים ובעקבות להשתנוּת סגנון הפרישה ולשאלות על עצם הפרישה. השאלה המרכזית היא כיצד האדם נותר חלק מרכזי ואורגני בקהילה גם לאחר גיל הפרישה המקובל כיום וגם אם העבודה מהווה מרכיב פחות מרכזי בחייו.