
מטרת העבודה: לזהות את הגורמים האישיים, הבינאישיים והתרבותיים אשר מנבאים קונפליקטים בין בני משפחה מטפלים לקרוביהם הזקנים בזמן אשפוז אקוטי בבית החולים.
שיטות: ניתוח שניוני של נתונים ממחקר ה HoPE-MOR . איסוף נתונים במחקר המקורי התקיים בין השנים 2018-2021 במחלקות פנימיות בשלושה בתי חולים בצפון הארץ. המדגם של המחקר הנוכחי כלל 583 זקנים תקינים קוגניטיבית בגיל ממוצע של 77.35 שנים (SD = 6.8), כאשר כמחצית מהם היו גברים (54.7%). נתונים אישיים נאספו בכניסה לאשפוז. מספר מבקרים, כמות עזרה אינסטרומנטאלית, וכמות קונפליקטים דווחו על ידי הזקנים בשחרור מהאשפוז.
ממצאים: 29.3% מהזקנים דיווחו על קונפליקט כלשהו במהלך האשפוז. ניתוח רגרסיה לוגיסטית מרובה חשף מספר מנבאים משמעותיים לקונפליקטים. מספר מבקרים גדול (β=1.051, 95% CI [1.008,1.097] p=.020), מעורבות המשפחה בטיפול אינסטרומנטלי (β=1.244, 95% CI [1.034,1.497], p=.021) ובן זוג כמטפל עיקרי במהלך האשפוז (β=1.976, CI 95% [1.265,3.087], p=.003) ניבאו סבירות גבוהה יותר לקונפליקטים. בנוסף, הסיכוי שזקנים שהיגרו מברית המועצות ידווחו על קונפליקט עם בני משפחה מטפלים היה גבוה יותר מהסיכוי לדיווח כזה של זקנים אחרים (β=1.788, 95% CI [1.121,2.852], p=.015).
מסקנות: חשיפת מנבאים לקונפליקטים בין בני משפחה מטפלים לזקנים מאושפזים חשובה עבור צוות בית החולים ויכולה לסייע בפיתוח אסטרטגיות טיפול יעילות וממוקדות משפחה המקלות על קונפליקטים ומשפרות תוצאות אשפוז של זקנים.