
היכולת לנהל תקשורת יעילה עם הזולת בכלל, ותקשורת רגשית בפרט, היא בעלת חשיבות מכרעת לאיכות החיים ולבריאות טובה בגיל מבוגר. קיימת הסכמה בספרות כי בגיל מבוגר ניכרת ירידה ביכולות התפיסה והעיבוד של רגש בשפה דבורה, הן ביחס לרגש המובע בסמנטיקה של הדיבור (משמעות המילים) והן ביחס לרגש המובע בפרוזודיה (טון הדיבור). עם זאת, כאשר בוחנים את תפיסת הרגש בשפה כתהליך של שילוב מידע המגיע מערוצי הדיבור השונים התמונה נהיית מורכבת יותר וייתכן כי צעירים ומבוגרים מבצעים את התהליך באופן שונה: בעוד צעירים ייטו להתמקד במידע רגשי המגיע מהפרוזודיה, מבוגרים יתנו משקל רב יותר ביחס לצעירים למידע רגשי סמנטי. בהרצאה נציג סדרה של ניסויים הבוחנים את האינטראקציות בין הגורמים השונים המשפיעים על תהליכי העיבוד באמצעות תפיסת דיבור רגשי תחת סוגים שונים של מיסוכים ומטלות קוגניטיביות. מממצאי הניסויים עולה כי: 1. לא ניתן להסביר את ההבדלים הבין-גילאיים בתפיסת רגש בשפה דבורה רק על בסיס השינויים במערכת האודיטורית ויש צורך לבחון גם את התהליכים הקוגניטיביים המעורבים (כגון קשב, אינהיביציה וזיכרון עבודה). 2. תחת תנאים מסוימים ניתן להשוות את הביצוע של צעירים לזה של מבוגרים, או לחלופין- לדמות את אסטרטגיית הביצוע של מבוגרים לזאת של צעירים. 3. הפרדיגמות הניסויית אשר מדגישות את ההבדלים הבין-גילאיים אינן בהכרח משקפות את תהליך התקשורת הרגשית כפי שהוא מתבצע בחיים האמיתיים. נדון במשמעות של ממצאים אלו ובהשלכות שלהם על שיפור התקשורת הרגשית בגיל מבוגר.