הכנס הדו שנתי ה- 25 של האיגוד הישראלי לגרונטולוגיה

הרזרבה המוחית והקוגניטיבית כגורם המגן מפני ירידה קוגניטיבית בקרב אוכלוסייה בסיכון מוגבר למחלת אלצהיימר

מר יהונתן שורץ 1,2 שרון נפרסטק 2 מיכל שניידר בארי 1
1המרכז לחקר המוח ע"ש יוסף סגול, המרכז הרפואי שיבא
2המחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן

רקע: שכיחות מחלת אלצהיימר (Alzheimer`s Disease, AD) צפויה לגדול בעשורים הקרובים, ולהוות נטל סוציו-אקונומי כבד, דבר המדגיש את חשיבות זיהוי גורמי הסיכון וההגנה ברי-השינוי, שיסייעו בהתמודדות יעילה עם השלכות המחלה. ממצא חשוב בהקשר זה הוא שהתנסויות אינטלקטואליות מרובות לאורך החיים (כגון, השכלה גבוהה), מהוות גורם המגן מפני ירידה קוגניטיבית. ממצא זה מוסבר במסגרת תיאוריית הרזרבה, הטוענת כי אנשים בעלי תפקוד קוגניטיבי גבוה, הנם בעלי משאבים מוחיים עודפים (Brain Reserve, BR), המאפשרים להם לספוג נזק מוחי רב יותר בטרם הופעת תסמיני דמנציה. בנוסף, יכולתם לנצל משאבים אלה ביתר יעילות (Cognitive Reserve, CR), מספקת הגנה נוספת, המקטינה עוד יתר את השפעות הניוון המוחי. מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון את ההשפעות הדיפרנציאליות של BR ושל CR על התפקוד הקוגניטיבי.

שיטה: המחקר הנוכחי נערך במסגרת הרישום הישראלי למניעת אלצהיימר (The Israel Registry for Alzheimer`s Prevention) המתנהל במרכז הרפואי שיבא, וכלל 282 בוגרים בגיל העמידה (40-68) בעלי סיכון מוגבר ל- AD עקב היסטוריה הורית. אוצר-מילים שימש כאומדן של CR, ונפח תוך-גולגלתי כאומדן של BR. התפקוד הקוגניטיבי הוערך באמצעות בטרייה נוירופסיכולוגית שבחנה זיכרון אפיזודי, תפקודים ניהוליים, ותפקוד קוגניטיבי כללי. גיל, מגדר ורמת הניוון המוחי שימשו כקו-וריאנטים.

תוצאות: נמצא כי לשני סוגי הרזרבה ישנן השפעות חיוביות ובלתי תלויות על התפקוד הקוגניטיבי, אך הן נבדלו ביניהן בהיקף ההשפעה. CR נמצאה כבעלת השפעה חיובית בכל התחומים הקוגניטיביים שנבדקו, מעבר להשפעת ה- BR והניוון המוחי. BR, לעומת זאת, נמצאה כבעלת השפעה חיובית על התפקודים הניהוליים ועל התפקוד הקוגניטיבי הכללי, אך לא השפיעה על הזיכרון האפיזודי.

מסקנות: לרזרבות המוחית והקוגניטיבית ישנן השפעות חיוביות על התפקוד הקוגניטיבי, והן בעלות פוטנציאל לשמש כגורם המגן מפני ההשלכות של ניוון מוחי בקרב אנשים בעלי סיכון מוגבר למחלת אלצהיימר. לממצא זה עשויות להיות השלכות קליניות, הן בהערכת הסיכון לירידה קוגניטיבית עתידית, והן בזיהוי גורמים מגינים ברי-שינוי העשויים לשמש בסיס לפיתוח תוכניות מניעה וטיפול עבור אוכלוסיות בסיכון מוגבר לירידה קוגניטיבית.