הכנס הדו שנתי ה- 25 של האיגוד הישראלי לגרונטולוגיה

הקשר בין קירבה סובייקטיבית למוות להפרעה פוסט-טראומטית במהלך המלחמה: תפקידו הממתן של הגיל הסובייקטיבי

פרופ' יואב ברגמן
המכללה האקדמית אשקלון

מטרת העבודה: בשנים האחרונות השתרשה ההבנה כי תחושות סובייקטיביות הקשורות להרגשה שהחיים מתקרבים לסיומם (קירבה סובייקטיבית למוות) קשורות לעלייה במצוקה ולירידה תפקודית בקרב האוכלוסייה המבוגרת, לרבות דיכאון, חרדה ותסמינים פוסט-טראומטיים. לפי תיאורייתAnxiety-Buffer Disruption Theory (ABDT), נגזרת של תיאוריית ניהול האימה, הפרעה פוסט-טראומטית מושפעת מהפרעה במנגנוני ההגנה שמטרתם להפיג את החרדה ואת המצוקה הנובעים מהמודעות של האדם לסופיותו ולמותו הבלתי-נמנע. בהמשך לכך, מחקרים הראו כי בעתות מצוקה (כגון במהלך התפשטות מגפת הקורונה), תחושת הקירבה הסובייקטיבית למוות עולה ותורמת תרומה משמעותית למצוקה בגיל המבוגר. בנוסף, מחקרים מראים כי גיל סובייקטיבי צעיר (תחושה שהאדם צעיר מגילו הכרונולוגי) קשורה לתפקוד טוב יותר ולמצוקה פחותה בקרב זקנים. לפיכך, מטרת המחקר היא לבדוק את הקשר בין הקירבה הסובייקטיבית למוות להפרעה פוסט-טראומטית בקרב האוכלוסייה הזקנה בישראל במהלך מלחמת "חרבות ברזל" ולבחון את התפקיד הממתן של גיל סובייקטיבי בהקשר זה.

שיטות: נאספו נתונים ממדגם נוחות של 554 נבדקים (טווח גילאים 61-96, ממוצע= 72.89, ס"ת 7.35) במהלך ינואר-מרץ 2024. הנבדקים מילאו שאלונים הבודקים קירבה סובייקטיבית למוות, גיל סובייקטיבי, ותסמינים פוסט-טראומטיים, לצד שאלונים סוציו-דמוגרפיים. נערכה רגרסיה לוגיסטית על מנת לבדוק את המידה בה משתני המחקר מנבאים הפרעה פוסט-טראומטית.

ממצאים: מעבר להשפעתם של המשתנים הדמוגרפיים, התוצאות מצביעות על כך שנבדקים שדיווחו על קירבה סובייקטיבית גבוהה למוות נטו יותר להציג רמה קלינית של הפרעה פוסט-טראומטית. כמו כן, נמצא כי הקשר בין קירבה סובייקטיבית למוות להפרעה זו לא מובהק בקרב נבדקים שדיווחו על גיל סובייקטיבי צעיר.

מסקנות: המחקר מדגיש את תחושת הקירבה למוות כמנבא משמעותי להתפרצותה של הפרעה פוסט-טראומטית בקרב האוכלוסייה המבוגרת בישראל בזמן המלחמה, לצד חשיבותו של הגיל הסובייקטיבי כמשתנה שעשוי להפחית את השפעתה השלילית של תחושה זו. הדיון יתמקד בהשלכות התיאורטיות והפרקטיות של ממצא זה עבור אוכלוסיית הזקנים בישראל.