
רציונאל ומטרות : מטרת ההרצאה היא להוות פתיח למושב שיעסוק בהתערבויות שונות לקידום הרווחה הנפשית של האוכלוסייה הזקנה מאז השבעה באוקטובר ובימי מלחמה
המונח "ביתי כבר אינו מבצרי" הוא ביטוי כואב לתחושה אשר ככל הנראה משותפת לרבים מאיתנו מאז השבעה באוקטובר ויכולה להיות עוצמתית במיוחד עבור ניצולי הטבח בעוטף, כל אלה אשר בתיהם נבזזו, נשרפו או נהרסו, כמו גם משפחות שכולות , משפחות החטופים וכל המפונים מהדרום ומהצפון. תחושת האל ביתיות אותה תאר פרויד, מחלחלת כיום באווירה החברתית והלאומית, כשהבית שבו בחרנו או בו נולדנו, כבר אינו בטוח. תחושת האל ביתיות עשויה להיות עצמתית גם בקרב האוכלוסייה הזקנה המתמודדת בנוסף ללחצים הרבים שהתעוררו מאז השבעה באוקטובר, גם עם אובדנים הקשורים לזיקנה ורבוי אובדנים מהעבר, עם בדידות ועם גילנות, המגבירים את התחושה של בית לא בטוח
שיטה: את משמעות המונח "גשר מעל מיים סוערים,נמחיש באמצעות הצגת התערבויות שונות של מומחים בתחום הטפול בזיקנה במהלך המלחמה ובצל ארועי השבעה באוקטובר.
יוצגו התערבויות פרטניות וקבוצתיות שנועדו לקדם את החוסן הנפשי והרווחה של האוכלוסייה המזדקנת בהתמודדות עם "אבדן הבית הבטוח" מאז השבעה באוקטובר והתמודדות עם תקופת המלחמה.
מסקנות : המציאות שהשתנתה בישראל מאז השבעה באוקטובר ממחישה את חשיבות התמיכה והליווי של האוכלוסייה הזקנה בישראל וחשיבות ההתאמה של גישות התערבות ותמיכה המותאמים לאוכלוסיות שונות בסיכון. " על גשר מעל מיים סוערים, כשהבית כבר אינו מבצרי " מתבטא בהבנה שאנחנו עדיין על ה"גשר" בעיצומו של תהליך שבין הבית הבטוח שאיננו עוד לחוף מבטחים שעדיין לאהגענו אליו ולכן חשוב לשמור על צניעות וגמישות רבה, להתאים את הגישות למציאות המשתנה ולאוכלוסיה הזקנה השונה.