
מטרת המחקר: אנשים זקנים שחווים התעללות מצד ילדיהם הבוגרים מתקשים לעתים קרובות לשתף פעולה עם אנשי מקצוע כדי לסיים את ההתעללות. במצבים אלו, עובדים סוציאליים ניצבים בפני דילמה אתית בין כיבוד זכותו של האדם הזקן לאוטונומיה לבין התערבות בדרך פטרנליסטית למניעת נזק. מחקר איכותני זה נועד לבחון את תפיסותיהם של עובדים סוציאליים לגבי השפעתם של גורמים בין-אישיים על יכולת קבלת ההחלטות של אנשים שאינם חווים ירידה קוגניטיבית ונפשית משמעותית ובוחרים להישאר במערכות יחסים פוגעניות.
שיטה: 21 עובדים סוציאליים, המתמחים בתחום הזיקנה, השתתפו בראיון חצי מובנה על בסיס וינייטה. הניתוח קודד בצורה אינדוקטיבית, בהתבסס על עקרונות ניתוח התוכן
ממצאים: ניתוח הממצאים הוביל לשתי תמות. התמה הראשונה התמקדה ברגשות של האנשים הזקנים כלפי ילדיהם הבוגרים המתעללים, הכוללים, אהבה ודאגה, בושה ואשמה ומערכת יחסים עם מאפיינים סימביוטיים. התמה השנייה התמקדה במוטיבציה של אנשים זקנים להישאר במערכות היחסים הפוגעניות, והיא נעה בין מניעים תועלתניים לבין פחד מהבן או הבת המתעללים.
מסקנות: ניתן להבין את ממצאי המחקר על פי המונח אוטונומיה תלוית הקשר, המדגיש את השפעתם של מיקומים, מבנים , הקשרים חברתיים ומערכות יחסים על יכולת קבלת החלטות. ממצאי המחקר יכולים להוות בסיס למודל, אשר יסייע לעובדים סוציאליים בהערכת יכולת קבלת החלטות של אנשים זקנים, אשר אין להם ירידה קוגניטיבית או נפשית משמעותית ואשר חווים התעללות מצד ילדיהם הבוגרים ומסרבים לשתף פעולה עימם במטרה לסיים את ההתעללות. כך, ככל שרגשותיהם של האנשים הזקנים כלפי ילדיהם הבוגרים מתייחסים יותר לאהבה ולדאגה, וככל שהמוטיבציה שלהם להישאר במערכות היחסים הפוגעניות נובעת ממניעים תועלתניים, כך ניתן לתפוס יותר את קבלת ההחלטות שלהם כמודעות ואוטונומית. לעומת זאת, ככל שרגשותיהם של האנשים הזקנים נובעים יותר ממערכת יחסים בעלת מאפיינים סימביוטיים, וככל שהמוטיבציה שלהם להישאר במערכת היחסים המתעללת מבוססת על פחד, כך ניתן לתפוס את קבלת ההחלטות של האנשים הזקנים כלקויה, ויש מקום לשקול התערבות פטרנליסטית.