הכנס הדו שנתי ה- 25 של האיגוד הישראלי לגרונטולוגיה

התבוננות על המרחב משתנה עם הגיל ועשויה להשפיע על פונקציות קוגניטיביות וזכרון

גב' אורית שדיאור 1 פרופ' שלומית יובל-גרינברג 2
1ביה"ס סגול אוניברסיטת ת"א החוג לריפוי בעיסוק אוניברסיטת ת"א
2ביה"ס סגול אוניברסיטת ת"א ביה"ס למדעי הפסיכולוגיה אוניברסיטת ת"א

העיניים שלנו מבצעות בכל גיל ובכל רגע נתון סריקה ספונטנית של המרחב סביבנו על מנת להבין אותו, לפעול בתוכו או להשתמש במידע על המרחב בעתיד. באמצעות תנועות עיניים, הנקראות סקאדות, אנחנו מכוונים את העין אל אובייקטים המעניינים אותנו ומעבדים אותם. עם הגיל עשוי לחול שינוי בהתבוננות זו כתוצאה משינוי ביכולת אוקולומוטורית, בעיבוד החושי ו/או קיומה של ירידה קוגניטיבית תואמת גיל. הקשר בין האופן בו אנו סורקים את המרחב לפונקציות קוגניטיביות כמו זכרון וקשב נחקר באופן רחב. ובאופן ספציפי, חלק מהתיאוריות הקוגניטיביות של הגיל המבוגר סוברות כי ירידה חושית היא המקור לירידה הקוגניטיבית האופיינית להזדקנות בריאה (כגון: Information degradation theory). עם זאת, האופן שבו זקנים מבצעים סריקה ויזואלית ספונטנית של המרחב, וההשפעה של אופן ההתבוננות על פונקציות קוגניטיביות גבוהות לא נחקר באופן מספק.

בניסוי שכלל 17 צעירים ו-15 זקנים בריאים, המשתתפים התבוננו באופן חופשי באובייקטים בעלי משמעות או אובייקטים אבסטרקטיים ולאחר מכן ביצעו מטלת זכרון. תנועות העיניים הוקלטו במהלך הניסוי ומימד הזמן של תנועות העיניים נבחן בין קבוצות הגיל. כמו כן, נבחנו הקשרים בין מדדי תנועות העיניים למרכיבים קוגניטיביים, כמו זיהוי אובייקטים וזכרון.

ממצאי המחקר הראו ביצועי זכרון דומים בין צעירים לזקנים בזיהוי אובייקטים בעלי משמעות, אך הצביעו על ירידה בקרב זקנים בזיהוי אובייקטים אבסטרקטיים. בניתוח תנועות העיניים, נמצאו הבדלים במשכי הפיקסציות וברמת הסנכרון של הסקאדות בקרב זקנים ביחס לצעירים. באופן ספציפי, נמצא כי תהליכים קוגניטיביים המשפיעים על תפיסה וזיהוי של אובייקטים משתנים עם הגיל. בנוסף, נמצא כי מימד הזמן של תנועות העיניים בזמן הרכישה משפיע על ביצועי הזכרון מאוחר יותר, וממצאים אלו נשארו יציבים בשתי קבוצות הגיל.

תוצאות המחקר מחזקות את הבנת השינויים תלויי הגיל בעיבוד הויזואלי ובהשפעתם על פונקציות קוגניטיביות, כמו קשב וזכרון. ממצאים אלו מהווים בסיס לחקר של תפקודים קוגניטיביים בקרב אוכלוסיות שונות, ובהזדקנות בריאה בפרט, באמצעות תנועות עיניים. הם עשויים להוביל לפיתוח אמצעי טיפול והנגשה מתאימים יותר לגיל המבוגר.