
הפרישה מהעבודה איננה נחווית רק אירוע, אלא היא שלב במחזור חייו הדורש הסתגלות משמעותית, בשל ההשתחררות ממחויבות ויצירת משמעות חדשה לחיים. במידה ונחוותה כאובדן תפקיד בזהותו, ישנה סבירות גבוהה לירידה ברווחה הנפשית. לכן ישנם עובדים מבוגרים הממשיכים לעסוק בעבודה בשכר הנקראת "תעסוקת גשר". בספרות המקצועית עד כה נמצאו מחקרים בנושא העובדים בגיל השלישי והרווחה הנפשית, אך דנה ברובה בכלל העובדים המבוגרים ועוסקת מעט מאוד במקצועות הצווארון הלבן.
לפיכך, מטרת המחקר זה היא לבחון את המניעים החברתיים להמשך עבודה לאחר גיל הפרישה בקרב עובדי צווארון לבן בישראל. הספרות הקיימת התמקדה בהיבטים כלכליים וגופניים של המשך עבודה, אך חסר מידע על ההיבטים החברתיים והנורמטיביים. תיאוריית הזהות החברתית שימשה מסגרת תיאורטית להבנת התופעה.
שיטת המחקר שבוצע במחקר זה, הייתה שיטה איכותנית. נערכו 24 ראיונות עומק חצי-מובנים עם עובדים מבוגרים בטווח הגילים 62-76 ממגוון מקצועות צווארון לבן ביישובים שונים בישראל. ניתוח נרטיבי של הראיונות חשף ארבע תמות מרכזיות המסבירות ומרחיבות על המוטיבציה להמשיך לעבוד: "זמן משימה", "מימוש אמונות וערכים חברתיים", "זהות לא-גמלאית" ו"שייכות רגשית".
מניתוח הממצאים עולה כי המניע "הכנסה כספית" לא נחשב כאחד מהשיקולים להמשיך לעבוד. במקום זאת, העובדים המבוגרים העלו מניעים אחרים להמשך העבודה לאחר גיל הפרישה – מהראיונות עלה כי העובדים המבוגרים המשיכו לעבוד כדי לממש תחושת שליחות, ערכים ואמונות, לשמר זהות תעסוקתית ושייכות חברתית. המשך העבודה אפשר "הזדקנות מוצלחת (Positive)" מבחינה חברתית ונורמטיבית.
מחקר זה תורם להבנת המנגנונים החברתיים המשפיעים על החלטת העובד המזדקן להמשיך לעבוד. הממצאים יכולים לסייע למעסיקים ולקובעי מדיניות בפיתוח התערבויות מכוונות לשמר את ההון האנושי המזדקן בכוח העבודה.
מסקנות: המשך עבודה מאפשר "הזדקנות מוצלחת" חברתית-נורמטיבית לעובד - מימוש שליחות, ערכים, שימור זהות ושייכות. המחקר תרם להבנת המניעים החברתיים להמשך עבודה.
המלצות: הממצאים יכולים לסייע בפיתוח התערבויות לשמירת העובדים המזדקנים. נדרשים מחקרי המשך להעמקת ההבנה בתחום חשוב זה