הכנס הדו שנתי ה- 25 של האיגוד הישראלי לגרונטולוגיה

"חשבנו שנוכל לא לספר להם על הקורונה": בין הסתרה להנגשה של מציאות הקורונה במסגרות דיור לאנשים מזדקנים עם מש"ה.

אלון זמיר 1 פרופ' טובה באנד-וינטרשטיין 2 יעקב בכנר 2,3
1מכללת סמינר הקיבוצים
2מרכז מינרבה לחקר אוכלוסיות מודרות בזיקנה, אוניברסיטת חיפה
3הפקולטה למדעי הבריאות, התכנית גרונטולוגיה, אוניברסיטת בן גוריון בנגב

מטרת העבודה: לחקור את מציאות היומיום בתקופת הקורונה והשלכותיה על אנשים המזדקנים עם מוגבלות שכלית התפתחותית (מש"ה), ומתגוררים במסגרות דיור חוץ-ביתיות, על מנת לאתר דרכים לשפר את התמודדות הצוותים והדיירים המזדקנים עם מש"ה במצבי חירום עתידיים.

שיטה: מחקר איכותני שכלל ראיונות עומק עם 16 דיירים מזדקנים עם מש"ה (הראיונות הונגשו שפתית וקוגניטיבית) ו-17 עובדי טיפול במסגרות הדיור החוץ-ביתיות.

ממצאים: תיווך מדויק של המציאות שמשמעתו העברת מידע באופן המאפשר לאדם עם מש"ה להבינו מתגלה כקריטי להפחתת חרדה ובלבול במצבי חירום. שלושה גורמים מרכזיים מנעו תיווך אפקטיבי:
1. חוויה משותפת של קושי בהבנת המציאות: צוות הטיפול והדיירים חוו קשיים בהבנת ההשלכות והמשמעויות של המצב, מה שהוביל לתחושות חרדה ובלבול.
2. תחושת חוסר מסוגלות של הצוות: הצוות הטיפולי נתקל בקשיים בהעברת המידע באופן ברור ומובן, עקב חוסר בהכשרה וכלים נדרשים.
3. דעות קדומות וגילנות: דעות קדומות של הצוות הטיפולי גרמו להנחה שהדיירים לא יבינו או לא יוכלו להתמודד עם המידע, מה שהוביל להימנעות מתיווך והנגשת מציאות הקורונה.

מסקנות: המחקר כמקרה בוחן, מדגיש את החשיבות של פיתוח תוכניות הכשרה מתקדמות לצוותי טיפול, המכילות כלים לניהול תקשורת יעילה ורגישה במצבי חירום. יש להבטיח כי אלו ייקחו בחשבון את האתגרים הייחודיים הכרוכים בטיפול בזקנים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, במיוחד במצבי משבר, כדי לאפשר תגובה יעילה ומותאמת אשר תכבד את עצמאותם וכבודם של הדיירים.