הכנס הדו שנתי ה- 25 של האיגוד הישראלי לגרונטולוגיה

חווית המפגש של אנשי מקצוע ברשות לשיקום האסיר עם אסירים משוחררים מזדקנים, ומשמעותה

יוחנן קרסל 1,2 פרופ' יעקב בכנר 1,2 הילה אביאלי 2,3
1הפקולטה למדעי הבריאות, התכנית בגרונטולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
2מרכז מינרבה לחקר אוכלוסיות מודרות בזיקנה, אוניברסיטת חיפה
3החוג לקרימינולוגיה, אוניברסיטת אריאל

רקע: אסירים מעל גיל 50 מהווים את הקבוצה הגדלה בקצב המהיר ביותר בהשוואה לקבוצות הגילאים האחרות בבתי הכלא. אסירים אלה חווים תסמיני הזדקנות מוקדמת, ובעלי מאפיינים ובעיות ייחודיות להם - רפואיות, תפקודיות ונפשיות, המלווים אותם גם לאחר שחרורם מבתי הכלא. מטרת מחקר זה ללמוד על חווית המפגש של אנשי המקצוע ברשות לשיקום האסיר בישראל (רש"א) עם אסירים משוחררים מזדקנים, בראי הגישה ההצטלבותית הבוחנת את הקשרים בין זקנה, אסירים משוחררים ושיקום.

שיטה: המחקר בוצע במתודולוגיה איכותנית במטרה להבין את תפיסותיהם ועמדותיהם של צוותי השיקום המקצועיים של רש"א כלפי אסירים משוחררים מזדקנים. איסוף הנתונים התבצע באמצעות ראיונות עומק חצי מובנים. רואיינו שלושה עשר מטפלים, רובם עובדים סוציאליים בדרגות וותק שונות, המועסקים כמטפלי שיקום ברש"א. הראיונות נותחו באמצעות גישה פנומנולוגית פרשנית.

ממצאים: מהראיונות עלו ארבע תמות עיקריות. הראשונה, האניגמה של האסיר המשוחרר הזקן, טיפולוגיה של אסירים מזדקנים בתהליך שיקום. השנייה, האתגרים מולם ניצבים המשוחררים המזדקנים בשלב הרה-אינטגרציה, כפי שמצטיירים בעיני מטפלי רש"א. השלישית, "עיוורון" של מטפלים בכל הנוגע לאסירים המשוחררים המזדקנים, ולקשייהם ואתגריהם הנובעים מעצם גילם. הרביעית, תפיסות המטפלים את מהות הצלחת השיקום בגילאי הזקנה, יעילות תוכניות שיקום האסירים בארץ בכלל והמענים הניתנים למשוחררים המזדקנים ברש"א בפרט.

מסקנות: בישראל, בדומה למקומות אחרים ברחבי העולם, תופעת הזדקנותה של אוכלוסיית האסירים בבתי הכלא איננה מצויה על סדר היום של קובעי המדיניות בתחום הכליאה והשיקום. נמצא, כי הידע הניתן בנושא לאנשי רש"א במסגרת עבודתם כמעט ואינו קיים. כמו כן, נמצאו הבדלים ניכרים בין המטפלים בכל הנוגע לתפיסתם את מושג הזקנה באופן כללי ואת מטופליהם המזדקנים בפרט, ואף ביטויים של גילנות לא מודעת הקשורה בציפיות נמוכות מן המטופלים המזדקנים לגבי יכולתם לעבור תהליך שיקום מוצלח. עם זאת, עלתה מחויבות גדולה מצד המטפלים לטיפול באסירים המשוחררים והמזדקנים בפרט, שעשויה להיות כוח מניע שיכול לגשר על פערים אלה.