
רקע: תופעת הזנות ידועה ומוכרת לאורך ההיסטוריה אך לא בהקשרה ההצטלבותי נשים ערביות פלסטיניות בישראל.
מטרת המחקר: היא לתאר וללמוד מסיפורי החיים את המשמעות שנשים בגיל זקנה מעניקות לחוויית העיסוק בזנות במהלך חייהן ובעת הזדקנותן דרך פרספקטיבת מהלך החיים.
שיטה: מתודה האיכותנית-נרטיבית דרכה חשפו המשתתפות את סיפור החיים האישי תוך התייחסות לעבר, הווה ולעתיד. במחקר השתתפו 10 נשים ערביות, בטווח הגילאים 42-54.
ממצאים: הממצאים עוסקים בעיצוב הזהות והמשמעות של ההזדקנות בצל ריבוי צירי הפגיעה וריבוי צירי האובדנים בקרב נשים ערביות בזנות. התמה הראשונה, מילדה לזונה עוסקת בחוויות במשפחה טרם כניסה לזנות שעיצבו את מסלולי כניסתן לזנות, הסברים וצידוקים להגעתן לחיים בזנות. התמה השנייה, חוכמת החיים, עסקה בחוויה היום יומית של הזנות, חוכמת הרחוב ואסטרטגיות הישרדות לאורך השנים. התמה השלישית, השלכות העיסוק בזנות בזקנה, חושפת תמונה רחבה של ביטויי הזנות בזקנה כמו ביטויים גופניים ונפשיים, כלכליים, משפחתיים, הורות ואימהות, וחרדה מבדידות בזקנה. התמה הרביעית, הגדרה מחודשת של הזהות העצמית, מתמקדת ביכולת של המשתתפות לקיים חשבון נפש נוקב, ולהתבונן על המחירים, הפסדים, רווחים אפשרויות לתיקון בשלב זה של חייהן. חשבון הנפש כולל תיוגן השלילי ואובדן כבודן, כתב אישום כלפי החברה, החשש לחזור לעולם הזנות והאמונה כמרכיב בעיצוב הזהות החדשה.
השלכות תיאורטיות ויישומיות: המחקר הנוכחי הוא חלוץ בחקר התופעה של נשים בזנות בחברה הערבית במהלך חייהן בכלל והמשמעות של ההזדקנות בצל חוויות העיסוק בפרט. לכן, הוא מוסיף נדבך ידע חדש לידע הקיים, אף עשוי לשפוך אור על דרכים לסייע לנשים בגיל זקנה לעבד את חווית העיסוק, ועל הצורך בשימוש בסקירת חיים כטכניקה המסייעת בעיבוד החיים של נשים אלו ובכך להשלים עם הפגיעה ולסגור מעגל. כמו כן, יתאפשר להשמיע את קולן של נשים ערביות המזדקנות בזנות שהן בבחינת אוכלוסיות שוליים מודרת.