הכנס הדו שנתי ה- 25 של האיגוד הישראלי לגרונטולוגיה

האם קיימים הבדלים בין זקנים עם השתתפות חברתית גבוהה לזקנים עם השתתפות חברתית נמוכה?

גב' טלי גפן ויס דבי רנד
החוג לריפוי בעיסוק, בית הספר למקצועות הבריאות, הפקולטה למדעי הרפואה והבריאות, אוניברסיטת תל אביב

בזקנה השמירה על קשרים חברתיים חשובה לבריאות ורווחה, אך עם צמצום המעגלים החברתיים והשינויים התפקודיים, הופכת למאתגרת. בידוד חברתי נקשר לתוצאות שליליות כמו ירידה קוגניטיבית וסיכון מוגבר לתמותה. למרות זאת, ההשתתפות החברתית של זקנים באופן כללי וזקנים עם ירידה ברזרבות הפיזיולוגיות בגוף (תסמונת השבריריות), לא נחקרה מספיק. ידוע שזקנים עם שבריריות מעדיפים פעילויות חברתיות יותר פאסיביות אך יש צורך להבין לעומק את ההשתתפות החברתית של זקנים בקהילה, במיוחד זקנים עם שבריריות.

מטרת המחקר: לתאר השתתפות החברתית של זקנים ולערוך השואה בין זקנים עם השתתפות חברתית גבוהה לזקנים עם השתתפות חברתית נמוכה.

שיטה: מחקר החתך כלל מבוגרים בגילאי 70 ומעלה החיים בקהילה. השתתפות חברתית הוערכה בעזרת שאלון Lubben Social Network Scale (LSNS-18) ושבריריות באמצעות ה-Vulnerable Elders Survey (VES-13). השתתפות במארג החיים נבדקה באמצעות שאלוןReintegration into Normal Living (RNL). עצמאות בתפקודי היומיום הבסיסי והאינסטרומנטלי, ניידות וקוגניציה נבדקו גם ומשתנים דמוגרפים נאספו.

תוצאות: המחקר כלל 61 משתתפים (69% נשים), גיל חציון (טווח-בין-רבעוני) של 79 (75-85) שנים. 64% מהמשתתפים מתהלכים ללא אביזר עזר, 77% עצמאיים בפעילויות היומיום הבסיסיות, ו-44.3% חיים לבד. עשרים ואחד (34%) משתתפים הוגדרו כשבריריים (ציון VES13>3). ההשתתפות החברתית של המדגם הייתה בינונית עם ציון LSNS-18 חציוני (טווח-בין-רבעוני) [90/(38-58) 52]. בבדיקת הבדלים בין הקבוצות, זקנים עם השתתפות חברתית גבוהה כללו שיעור גבוה יותר של נשים (80% בהשוואה ל-20%) (χ²=4.75, p<.05) ושיעור נמוך יותר עם תסמונת שבריריות (17.1% בהשוואה ל-57.7%) (χ²=10.86 p<.01). בנוסף, בקבוצת הזקנים עם ההשתתפות החברתית הנמוכה, ההשתתפות במארג החיים הייתה נמוכה יותר (χ²=4.18, p<.01) וכן בתפקודי היומיום האינסטרומנטלי (χ²=2.53, p<.05). לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות בגיל, בניידות ובקוגניציה.

מסקנות: המחקר תורם לאפיון ההשתתפות החברתית בזקנה. זקנים עם השתתפות חברתית גבוהה, גם משתתפים יותר בתפקוד יומיומי ובמארג החיים, ואחוז נמוך מהם עם תסמונת השבריריות. החשש שהשתתפות חברתית נמוכה תוביל להידרדרות נוספת במצב. נדרש מחקר נוסף כדי להבין את ההשלכות והפוטנציאל של קידום השתתפות חברתית בהשפעה על מדדי בריאות בקרב זקנים.