
רקע: הגירה בראש ובראשונה כרוכה בשינוי סביבה טבעית ושינוי בתנאי האקלים. בעוד שההסתגלות החברתית והפסיכולוגית של מהגרים נחקרו רבות, ההתמודדות עם שינוי באקלים והסתגלות לסביבה הטבעית החדשה זכו לתשומת לב מועטה. הנושאים האלה חשובים במיוחד כאשר תנאי האקלים בארץ המוצא שונים באופן משמעותי מאלו השוררים בארץ הקולטת, ובפרט כאשר המהגרים הם אנשים מבוגרים. מהגרים זקנים נחשבים לקבוצה פגיעה במיוחד בפני שינויים חדים באקלים, בשל האתגרים הנובעים מהצטלבות של המצבים הכרוכים בגיל מבוגר, ומעמדם כמהגרים - וזה עלול להחריף אף יותר בעקבות שינויי האקלים הגלובליים שאנו עדים להם בתקופה האחרונה.
מטרת העבודה: לבחון את חוויותיהן רטרוספקטיביות של מהגרים זקנים יוצאי ברית המועצות לשעבר בישראל לגבי שינוי באקלים בעת הגירה ולאורך זמן ואת דרכי הסתגלותם לתנאי אקלים ולסביבה החדשים.
שיטה: המחקר נערך בשיטה איכותנית באמצעות ראיונות חצי-מובנים וקבוצות מיקוד עם 28 מהגרים זקנים (גיל 65+) שהגיעו לישראל במהלך שנות ה-90 של מאה ה- 20 מרפובליקות אירופאיות של ברית המועצות לשעבר ומתגוררים כיום בצפון הארץ.
ממצאים: מניתוח תוכן של הראיונות והדיונים בקבוצות מיקוד עלו שלוש תמות מרכזיות: 1) חוויית המעבר האקלימי עם הגעה לישראל וחוויות עכשוויות של שינויי האקלים, 2) געגוע לאקלים ולתנאים הסביבתיים של ארץ המוצא, ו-3) דרכי הסתגלות לסביבה ולתנאי אקלים חדשים.
מסקנות: המחקר מעמיק את ההבנה לגבי הגורמים המשפיעים על חוויותיהם של אנשים מבוגרים במהלך מעבר אקלימי בזמן הגירה, ומבהיר את תהליך ההסתגלות לאקלים בארץ הקולטת, בייחוד כאשר הוא שונה באופן משמעותי מזה של ארץ המוצא. נושא זה רוכש חשיבות גוברת בצל תופעת ההגירה הגלובלית, ובפרט - הגירה כתוצאה משינויי האקלים. בנוסף, המחקר מדגיש את החשיבות בתמיכה במהגרים מבוגרים בהתמודדותם עם האתגרים בהסתגלות לתנאי אקלים חדשים ולתופעות הקשורות לשינויי האקלים הגלובליים.