
רקע: בינואר 2023, פרצה בישראל מחאה נרחבת נגד הרפואמה המשפטית שהציע שר המשפטים יריב לוין, בה השתתפו מאות אלפים במשך קרוב לתשעה חודשים. אירועי ה-7 באוקטובר ופרוץ המלחמה נגד חמאס גרמו להשהיית המחאה. אולם, בחלוף החודשים הראשונים למלחמה, שב הציבור הישראלי לרחובות כדי למחות נגד השלטון, ובפרט נגד ניהול המלחמה וההשתהות בשחרור החטופים. לאורך כל חודשי המחאה בלט במיוחד היעדרו של הציבור הערבי, במיוחד של אנשים זקנים.
מטרות המחקר הן לבחון את עמדותיהם של זקנים ערבים ביחס לרפורמה המשפטית ולהבין את הסיבות להיעדרם מפעילויות המחאה.
שיטה: ראיונות מובנים למחצה עם ערבים בני 60+ בשתי נקודות זמן שונות. במהלך מרץ 2023, בראשית המחאה, נערכו ראיונות עם 23 זקנים ערבים, ולאחר שפרצה המלחמה, במהלך מרץ ואפריל 2024, נערכו ראיונות מעקב עם 15 מתוך ה-23 המשתתפים בראיונות הראשוניים. הראיונות נותחו על פי הגישה התמטית.
ממצאים: ניתוח הראיונות הראשוניים העלה שהמשתתפים התנגדו פה אחד לרפורמה המשפטית וסברו שהיא עלולה לפגוע קשות בחברה הערבית על ידי הגברת האפליה בתעסוקה, בדיור ובקבלת שירותיים סוציאליים ובריאותיים. לצד זאת, המשתתפים תיארו מספר גורמים לאי-השתתפותם במחאה: (1) תפיסת ההפגנות כסכסוך ישראלי יהודי פנימי; (2) התרגלות לאפליה; (3) חששות מביטוי פומבי של עמדה פוליטית; (4) בריאות לקויה; ו-(5) מגדר נשי. ניתוח ראיונות המעקב העלה כי בניגוד לראיונות הראשוניים רוב המשתתפים רצו להפגין או לפחות להביע עמדתם בנוגע לעצירת המלחמה, אך הם חששו מסנקציות שליליות מצד המדינה על עצמם ועל בני משפחתם. יתרה מכך, הם תפסו את עצמם כחסרי יכולת לארגן הפגנות באופן עצמאי במיוחד בהיעדר יוזמה של מפלגות או ארגונים ערביים לעשות זאת. חוסר יכולתם של זקנים ערבים לבטא את עמדותיהם הפוליטיות גרם להם להיות יותר פסיביים מבחינה פוליטית ולוותר על זכותם להביע את דעתם.
מסקנות: יש לפעול כדי לשפר את ההשתתפות הפוליטית של זקנים ערבים. בנוסף, יש לתת תשומת לב מיוחדת לאנשים זקנים במצב בריאותי לקוי וכן לנשים זקנות, משום שהם עשוים להיות קבוצות פגיעות במיוחד להדרה פוליטית.