
כפר תקוה הינה קהילה כפרית פעילה של אנשים עם צרכים מגוונים המקיימת עבור חבריה בית לחיים תוך שאיפה ליצירת מרחב בטוח, מותאם ומשמעותי לכל אחד מהם.
חזון הכפר הינו –
מרחב המאפשר את מימוש זכותו של אדם לחיים בעלי משמעות ולאוטונומיה אישית
בליבו של הכפר שוכנת שכונת כלנית – מקום מגוריהם של אנשי הגיל הרביעי של הכפר
מטרת העבודה :
כיצד לשמר את קהילת האנשים המזדקנים של הכפר כחלק אינטגרלי ממרקם החיים בו תוך שמירה על מימוש החזון ונתינת משמעות לחייהם גם בעת ההתמודדות עם אתגרים שהזקנה מביאה איתה.
שיטות :
מיקום פיזי של השכונה במרכז הכפר ומרחב פתוח וזורם אליו מגיעים כל חברי הקהילה
אפשור המשך השתלבות הזקנים בחיי העבודה, הפנאי והקהילה של כלל הכפר
קיום חלק ניכר מחיי הכפר בשכונת כלנית (פעילויות שיא, בית הכנסת, פעילות עם גן הילדים ועוד)
לקיחת חלק של חברי השכונה בתוכניות התמיכה ההוליסטית המתקיימות עבור כל חברי הכפר
אימוץ גישה של ניהול בית אבות במודל של רווחה וחברה לצד הטיפול רפואי
ממצאים :
המעבר ל "בית האבות" של הכפר אינו קיצוני ואינו מלווה בתחושת ויתור ואובדן מבחינת תחושת חברי הקהילה הנזקקים לכך
שכונת כלנית מלאת חיים ותוססת באופייה בשל היותה חלק מקהילה רב גילאית לה היא משתייכת
דיירי שכונת כלנית מפגינים כוח רצון וחיות רבה לשם שימור שייכות ושותפות בחיי המקום בו גרו מרבית חייהם
התגייסות כל חברי הקהילה להכלה ותמיכה בחבריה הנזקקים מעניקה להם רובד נוסף של הסתכלות על האחר והכרות עם עצמם
תפיסת צוות כלפי אוכלוסיית הזקנים אינה מתמקדת רק בנושא טיפול בבריאות וניהול סיכונים אלא גם רואה את האדם בכללותו כאוטונומי וזכאי למשמעות.
מסקנות :
התפיסה והיישום של קיום שכונה לזקני הכפר כחלק משולב במרכז הקהילה תורמת לבריאותם מבחינת בריאות נפשית ופיזית, מאפשרת המשך מתן משמעות וביטוי עצמי גם בשלב זה של חייהם.
בהקהילה התפתח קיום ממד של יחס מכבד וחומל כלפי האחר, כאשר האנשים עם הצרכים המיוחדים תומכים במי שנזקק יותר מקרבם הם.