
מבוא: הקשר בין ירידה בראייה וקשיי שמיעה לבין התדרדרות קוגניטיבית ודמנציה תואר כבר בעבר. לא ידוע האם קשר זה קיים לאורך כל קשת הגילאים שבין 70 עד 95.
מטרות: מטרות עבודה זו לבחון האם אכן קיימת ירידה בראייה וירידה בשמיעה במשתתפי הקוהורטים של אלפי משתתפי המחקר הלונגדיטודינלי של הזקנה בירושלים, והאם יש קשר בין הירידה בראייה ובשמיעה לירידה קוגניטיבית לאורך שנות המעקב, מגיל 70 עד גיל 95 ומה הקשר לתוחלת החיים.
שיטות: במסגרת המחקר הלונגדיטודינלי בירושלים נבדקו 605 קשישים בגיל 70, 1023 בגיל 78, 1222 בגיל 85, 700 בני 90 ו-500 משתתפים בגיל 95. כל המשתתפים היו ילידי 1920-1921 וכולם היו מדגם מייצג של כל בני גילם בירושלים. כל קשיש נבדק בביתו במבחר בדיקות רפואיות, תפקודיות, קוגניטיביות וחברתיות כולל בדיקת ראייה ובדיקת שמיעה. מידע אודות תוחלת החיים נאסף ממרשם האוכלוסין.
· בעיות ראיה הוגדרו כאשר התקבל שלוש נקודות ומעלה במבחן ייגר ( (Jaeger.
· נבדק הוגדר כסובל מבעיות שמיעה אם הוא לא שמע לחישה במרחק 5 מטר.
· תפקוד קוגניטיבי הוגדר על פי ציון MMSE, דמנציה הוגדרה כציון של 23 נקודות מתוך 30 ומטה.
שינוי בMMSE בין אלו עם ובלי בעיות ראיה ושמיעה, נבחנו בt-test וחי בריבוע מודלים רב משתניים לפי הצורך. קשר לתוחלת חיים נבחן בעזרת Kaplan-Meier ומבחן log rank.
ממצאים: שכיחות בעיות הראיה נעו בין 23% בגיל 70 ו-86% בגיל 95. שכיחות בעיות השמיעה נעו בין 28% בגיל 70 ו-81% בגיל 95. נמצא קשר מובהק רק בין הירידה בראייה בגיל 85 לירידה קוגניטיבית מגיל 85 לגיל 90. נמצא קשר בין בעיות שמיעה להידרדרות קוגניטיבית בין גילאי 70 ל-78. וקשר מובהק בין ירידה בראייה ושמיעה ובין תמותה בכל הגילאים.
מסקנה: המסקנות ממחקר זה הם כי יש קשר בין ירידה בראייה ובשמיעה לירידה קוגניטיבית בחלק מהגילאים שסיבתם לא הובררה ויש קשר מובהק בין ירידה בחושים אלו ובין תמותה. לכן שימוש בעזרי ראייה ועזרי שמיעה הוא טיפול גריאטרי חיוני היכול למנוע ירידה קוגניטיבית ותמותה מוקדמת.