
לאירועי השבעה באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיה הן בדרום והן בצפון היו השלכות על כלל האוכלוסייה בישראל ובמיוחד על האוכלוסיות שנפגעו באופן ישיר, ביניהם אוכלוסיית הזקנים. כחלק ממציאות החיים החדשה, אוכלוסיות הזקנים באזורי העימות שנפגעו נאלצו להתפנות לבתי מלון ודיורים מוגנים, שם נדרשו להתארגן וליצור שגרת חיים יומיומית חדשה. בה בעת, גם אנשי המקצוע – עובדים/ות סוציאליים בתחום זיקנה מאותם אזורים מצאו את עצמם ב"מציאות המשותפת" להם וללקוחותיהם, עובדה שמשפיעה לטווח ארוך על יחסי עובד-מטופל. מצב זה דרש חשיבה והיערכות מקצועית חדשה ברמת הפרט, המשפחה, הקהילה, והמדינה. נוצר צורך בשילוב מודלים וגישות טיפוליות קיימים וחדשים להבניית תפיסת העבודה לעובדים סוציאליים האמורים לתת מענה במציאות מורכבת ומתמשכת זו. המורכבות מאופיינת ממשולש הטראומות שהחל בשבת השחורה: החשיפה לזוועות, האובדנים והעקירה, וחוסר הוודאות לגבי העתיד.
לאור זאת, במינהל אזרחים ותיקים נערך תהליך עומק שמטרתו בניית מענים פסיכוסוציאליים מותאמים לאזרחים ותיקים שנחשפו למראות זוועה, חוו אובדנים משמעותיים, פונו מבתיהם בדרום ובצפון ולכלל האזרחים הוותיקים בארץ, שחווים מצב חירום קיצוני מתמשך שעלול להביא להידרדרות בחוסנם הנפשי. בתהליך העבודה שכלל קבוצות מיקוד של אזרחים ותיקים מפונים ועובדים סוציאליים מהצפון והדרום מופו הצרכיהם העיקריים והוגדרו המענים האפשריים. המענים שייבנו כוללים כלים לעבודה פרטנית, ועבודה קבוצתית שמטרתם לסייע לאזרחים הן ברמה הרגשית והן ברמה האינסטרומנטלית בהתמודדות עם הקשיים בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר.המענים יינתנו בין היתר ע"י עובדים סוציאליים במחלקות לשירותים חברתיים, במלונות ומערכי הדיור (בתי אבות ודיורים מוגנים). בניית המענים מתייחסת גם להיבטים של הדרכה והרחבת הידע של העובדים הסוציאליים בנושא טראומה, שכול, בניית חוסן וכן התמודדות עם חוסר ודאות מתמשך.