
רקע: ישראל כמדינה מערבית מציעה לאזרח המבוגר עם פוטנציאל רב גם לסיוע באופן כלכלי ובאופן טיפולי. יחד עם זאת, קשישים רבים ובני משפחותיהם לא ממצים את הזכויות הקיימות בין אם בשל חוסר מודעות אליהן, חוסר הבנה מקצועי או חוסר בזמן. אלו שכן ממשים את זכויותיהם עושים זאת לעיתים באופן שלא ממקסם את מלא הפוטנציאל הגלום. דרך ארוכה יש למדינה בהעשרת והרחבת הזכויות שיאפשרו הזדקנות מיטבית אך גם אלה המוצעות כיום לא מנוצלות ולכך יש לתת מענה.
מטרה: מטרת המושב הנוכחי הוא להדגים את החשיפה לזכויות הקיימות בגיל המבוגר ואצל בני משפחה מטפלים, את אופן המימוש שלהם ואת הצעדים שניתן לנקוט על מנת להגביר את מימוש הזכויות לצד הנחת קווים מנחים ליצירת מודעות לזכויות אשר ראוי שיהיו נגישות יותר לאדם המבוגר ומשפחתו.
שיטה: ניתוח נתונים שנאספו בשנים 2020-2023 ממאגרי המידע באתר הביטוח הלאומי וכן המפקח על הביטוח במשרד האוצר יחד עם דוגמאות מתיקי מיצוי זכויות שטופלו באותן שנים כחלק מתכנית טיפול גרונטולוגית רב מקצועית.
ממצאים: קיומם של זכויות כשלעצמן מהווה מצב רצוי אך ללא הנגשתן לציבור הזכאים רבים מדי אינם מצליחים לנצל אותן. הסיבות מגוונות כמו אי מודעות או הימנעות בשל חשש לעסוק בלא מוכר או אפילו סטיגמה (כמו השמות שנבחרו לקצבאות כגון קצבת סיעוד, המייצר סלידה ואנטגוניזם).
מסקנות: לאוכלוסיית הגיל השלישי והרביעי בישראל צורך בהנגשה מיטבית של זכויות. למרות הנגשת הזכויות במסגרת אשפוז ודרך הביטוח הלאומי רבים אינם מגיעים לכך יש צורך בליווי של עו"ס או גרונטולוג גם במגזר השלישי והפרטי בכדי להעלות מודעות ולמצות זכויות בהתאם לצורך העומד על הפרק בחייו של האדם המבוגר.