
מטרות: בהרצאה זו מטרתי היא להתמודד עם מגפת הדמנציה ואלצהיימר ההולכת וגדלה בכל שנה בעולם. אציג מתוך הדוקטורט ומתוך העבודה בשטח עם קשישים הסובלים מדמנציה את עבודת הטיפול באמנות אשר מדגישה את הצורך לקבל את האדם, באשר הוא אדם, ולאפשר לו מקום בעולמנו, מקום של כבוד גם בזמן פרוגרסיה של המחלה. יוצגו מושגים משמעותיים אשר מרחיבים את ההבנה בחשיבות עליונה לחיזוק האדם החולה. כל זאת, דרך קבוצה ועבודת יצירה המודגמות כמחזקות תחושה של שייכות ושימור העצמי של חברי קבוצה ייחודית זו.
שיטות: במהלך השנים פיתחתי שיטות המחזקות את הנראות של האדם הסובל מדמנציה, באמצעות כלים אשר מאפשרים שיתוף החברה סביבו. גם כאשר המחלה הולכת ומדרדרת ניתן לראות את האדם, גם זה הסובל מדמנציה, בעבודה משותפת, קבוצתית המעודדת תקשורת במסגרת טיפולית. באמצעות ביקור מתוכנן מראש במוזיאון עם קרוב משפחה, תערוכה קבוצתית ומפגשים שבועיים של טיפול באמנות, ניכרת עדות וויזואלית לתהליכים משמעותיים דרך סרטון, תמונה ויצירה. כל אלו מאפשרים נראות – של עולמו הפנימי והחיצוני של המטופל כפי שיפורטו בהרצאה.
ממצאים: אמצעים טכנולוגיים הופכים את ההתבוננות על התהליך המתרחש בחדר הטיפול באמנות לממשית, וכוללת דוגמאות הן של היצירות והן של מהלך הטיפול הקבוצתי, יחד עם ביקור במוזיאון עם בן משפחה יקר. ממצאים אלו, מרגשים ומכבדים את האדם עצמו, במיוחד כאשר האדם עם דמנציה מתקרב לשלב האחרון בחייו.
מסקנות: מושג ה`אישיותיות` (Personhood) מקבל תפקיד משמעותי, כאשר אחת המסקנות היא הבנת חשיבותו לחיזוק תחושת החיוניות והנראות בשלב מורכב זה של חיי האדם הסובל מדמנציה. כל זאת, נראה דרך עיניי המטפלת באמנות במהלך תהליך משמעותי של חיזוקם תוך מפגשים קבוצתיים. חוסר וודאות וחוסר אמון בסביבה, מקשים על האדם עם דמנציה לרב, להרגיש תחושת שייכות ועצמאות. כאשר יש עדות לתהליך שכזה – נחשפת עדות לרגעים מכבדים ומתגלה דרך מהפכנית לחשיבה במושגי נראות, קבלה, אף של עצמאות ושל ביחד – דבר המאפשר ומחזק את איכות חיי האדם, במסגרת נתוני המחלה.