תקציר
העולם מתמודד עם בעיות של מחסור במים, ירידה מתמשכת בזמינותם ובאיכותם ובעלייה מתמדת בזיהום של גופי מים וסביבה. במטרה לפתור בעיה זו במדינת ישראל נעשה כיום שימוש רחב במתקני התפלה למי-ים (אשקלון, פלמחים וחדרה), שסיפקו בשנת 2012 כ 300 מליון מ"ק לשנה לצריכה עירונית. השימוש במים אלו מוגבל על ידי תקנים של איכות מים בגלל ריכוזים נמוכים של יוני הסידן והמגנזיום וריכוז גבוה של יון הבורון ומחייבים טיפול נוסף לאחר תהליך הרחקת המלח.
מטרת העבודה היא לבחון 8 חלופות טכנולוגיות קיימות להרחקת יון הבורון ממים מותפלים ולסקור את יתרונותיהם ומגבלותיהםבעזרת מודל ניהולי, המתבסס על קבלת החלטות בשני שלבים. בשלב הראשון יש שימוש במודל המבוסס על תהליך היררכי אנליטי שלSaaty, ובו השוואה של המשתנים ושל החלופות וכולל בקרה לוגית .(AHP,Analytical Hierarchy Process)בשלב השני יש ניתוח התוצאות של המודל הראשון בעזרת מודל סילום חלקי(Partial Order)ובעזרת תרשים הסה(HDT, Hasse DiagramTechnique).
תוצאות העבודה מצביעות על מאפייני הטיפול העדיפים. בגישה כוללת הניתוח האנליטי מאפשר ראייה רחבה של ההיבטים המגוונים הקשורים לבחינת התפלת מי-הים וממליץ על שימוש בטכנולוגיות של הפרדת זרמי מוצר וטיפול חלקי בעזרת טכנולוגיה של מחליף יונים.
