המניע למחקר הנו הצורך במדדים אובייקטיביים חדשים להערכת דחק ועומס במאמנים ובמערכות מוטסות. היתרונות במדדים המוצעים הם פשטות הציוד, שקיפותם למשתמש ומיידיות המדידה. במחקר שימשה מטלת עקיבה ראשית בשני צירים, המשולבת במטלה משנית, שפותחה ונבחנה במחקר קודם. משוואות תנועת המטרה קצבו את השינויים בנתיב המטרה שנעה על פני המסך באחת משלוש תבניות תנועה: קווים ישרים, מסלולים מעוגלים וקווים ישרים עם קטעי העלמות המטרה. ארבע רמות מהירות תנועת המטרה (מהירות קבועה) בכל אחת מהתבניות היוו את המשתנה העיקרי לרמות קושי מטלת העקיבה. הניסוי כלל 5 סבבים. כל סבב (Session) כלל 12 צעדים שהורכבו מ 3 תבניות תנועה X 4 רמות קושי, בסדר הופעה אקראי. כל צעד נמשך 45 שניות. את מטלת העקיבה הראשית ביצעו הנבדקים באמצעות סמן שנשלט ע"י ידית ניהוג. המדד העיקרי לביצוע מטלת העקיבה הראשית היה אחוז זמן הסמן בתחום המטרה. בשליש המסך התחתון הוצג מלבן קבוע ובתוכו מלבן בלתי יציב. החזרת המלבן למיקומו ע"י לחיצת הדק ידית הניהוג היוותה את המטלה המשנית, ששימשה כמגביר עומס במטלה. מדד פיזיולוגי לדחק היה GSR (Galvanic Skin Response), אשר מדווח בספרות כמדד תקף להערכת דחק ולכן נבחר כאמת מידה השוואתית במחקר. דחק נוצר באמצעות עומס המטלה ובאמצעות התניית רמת ביצוע במטלה כבונוס לציון בקורס. תנועות העיניים נמדדו באמצעות מערכת EyeLink II . מדד ייחודי לדחק שפותח במחקר היה כוח האחיזה בידית הניהוג-FSR. חיישן FSR הינו יריעה גמישה אשר כיסתה את רב שטח ידית הניהוג. מהימנות ה-FSR נבחנה בניסוי מקדים. הנבדקים במחקר הנוכחי היו גברים אשר סוננו לפי התאמתם למדידת תנועות העיניים ועברו סדרת אימון שנמשכה עד רכישת קריטריון רמת ביצוע. 9 נבדקים עמדו בקריטריון זה. 5 נבדקים הצליחו להשלים את מלוא חמשת סבבי הניסוי. 4 הנבדקים הנוספים עמדו ב 3 סבבים בלבד (עקב קושי המטלה). במערך המחקר "Between-Within Subjects", ביצעו 9 הנבדקים סך של 212 צעדי ניסוי.
הממצאים העיקריים במחקר מצביעים על קשר גבוה מובהק בין כוח האחיזה (FSR) לבין המדד הפיזיולוגי GSR. המתאם בין מדדים אלה היה גבוה ומובהק אצל כל הנבדקים (r=0.45), וגבוה במיוחד (r=0.75) אצל 5 הנבדקים שעברו את כל 5 סבבי הניסוי. ממצא זה תומך בהיתכנות של כוח האחיזה כמדד לדחק. לגבי תנועות עיניים, נמצא קשר בינוני מובהק בין מדדי תנועות העיניים ל- GSR. עבור חמשת הנבדקים שהשלימו את כל סבבי הניסוי נמצא כי ככל שמדד ה-GSR עולה (דחק מוגבר) עולה גם משך הסקדות (r=0.32), אורך הסקדות (r=0.30) וכמות הסקדות (r=0.25). ממצא זה מצביע על דפוס "תזזיתי" של תנועות העיניים בזמן דחק, המלווה בירידת יעילות איסוף המידע החזותי המתרחש במהלך הפיקסציות.
לסיכום, ממצאי המחקר תומכים בהיתכנות של שני מדדים פיזיולוגיים חדשים לדחק. הראשון והמשמעותי הינו כוח האחיזה, והשני הינו מאפייני תנועות עיניים, בדגש על סקדות.
