מיקרו מזהמים בשטחים חקלאיים - תרופות בנחלים באגן הקישון ביחס לשדות המושקים בביוב

תרופות הן מיקרו מזהמים נפוצים בסביבה המימית באזורים חקלאיים. מקורם במפעלי טיהור שפכים (WTPs) וממאגרי שפכים להשקיה, וכן מהשקיית שפכים. השילוב של מחסור במים ויכולת טכנולוגית הוביל לכך שישראל מובילה את העולם בשימוש חוזר במים מוחזרים, תוך ניצול של 87% מהשפכים המטופלים להשקיה חקלאית. השימוש העולמי מוגבל, ולכן, למיטב ידיעתנו, אין מחקרים בסולם פרשת המים לגבי השפעת השקיית שפכים על איכות מי הנחלים. מחקר זה בדק את תפוצת התרופות באגן נחל הקישון באמצעות דגימה בשני אירועי שיטפונות ראשונים בדצמבר 2020 ו-20221. דגימות מים נאספו מ-19 תת-אגנים ומ-4 נקודות דגימה ביובל הראשי של נחל הקישון, ובוצע ניתוח בשיטה LCMS לכימות ריכוזים פרמצבטיים. באמצעות מערכות מידע גיאוגרפיות (GIS) סווגה מידת השימוש החקלאי (מחולק לרמות: נמוך, בינוני וגבוה). כמו כן, מופו מכוני טיהור שפכים ומאגרי השקיה מטופלים, תוך הגדרת רמת הטיפול. נבדק הקשר בין הגורמים לדפוסי איכות המים שנצפו. 17 סוגי תרופות זוהו בכל אתרי הדגימה, כאשר 3 מהם נמצאו באופן עקבי בכל נקודות הדגימה. שלושה אגנים זוהו כמוקדי זיהום בולטים, עם ריכוזי הסמים הגבוהים ביותר: אגני השופט, מזרע וגלבוע. קרבה לאזורים עירוניים התבררה כגורם המשפיע ביותר על ריכוזים גבוהים של סמים בנחלים. עם זאת, מצאנו כי השקיה בשפכים ברמת טיפול ראשונית מהווה מקור זיהום מרכזי נוסף. לעומת זאת, שפכים מטופלים היטב (ברמה משנית או שלישונית) היו קשורים לאיכות מים טובה ולריכוזי תרופות מינימליים, גם בתתי אגנים המאופיינים בשימוש חקלאי אינטנסיבי. ממצאי המחקר מדגישים את הצורך בניהול משולב של משאבי מים כדי לאזן בין הצרכים החקלאיים לבין הגנת הסביבה, במיוחד באזורים בהם השימוש בשפכים נפוץ.