השפעת אמולסיות על שרידות ביולוגית בתנאי עקה של נמטודות אנטומופתוגניות מהמין Steinernema carpocapsae

נמטודות אנטומופתוגניות (Entomopathogenic nematodes, EPNs) מהמין Steinernema carpocapsae הינן נמטודות טפילות שביכולתן להדביק ולהרוג חרקים, ולהן יחסי גומלין עם החיידק הסימביונט Xenorhabdus nematophila שתורם לתמותת החרק הפונדקאי. כל שלבי החיים של הנמטודות הללו מתקיימים אך ורק בתוך גוף החרק, למעט השלב השלישי שקרוי זחל מדבק (Infective juvenile, IJ) אשר מצוי בקרקע. נמטודות אלו מהוות גורם הדברה ביולוגי יעיל כנגד פרוקי רגליים מזיקים רבים. עם זאת, יעילותן מוגבלת בשל רגישותן לעקות א-ביוטיות כגון קרינת UV, חום ויובש. יובש ניתן לחלק לשני סוגים: התייבשות איטית ומהירה, השניים נבדלים בקצב איבוד המים מגוף הנמטודה. מרבית הידע על הישרדות נמטודות בתנאים אלו עוסק בהתייבשות איטית, ואילו ההתייבשות המהירה נחקרה פחות.
שאלת המחקר אפוא היא כיצד עקות של קרינת UV והתייבשות מהירה משפיעות על הזחלים המדבקים של הנמטודה S. carpocapsae, וכיצד שימוש בפורמולציות חדשניות מסוג אמולסיות יכולות להגן עליהם מפני תנאים אלו. הזחלים המדבקים הושעו באמולסיות כדי לבחון את השפעתן. על מנת להעריך את ההשפעות של קרינה והתייבשות מהירה על השרידות, הזחלים המדבקים מוקמו במנדף UV ובתאי יובש, בהתאמה. כאשר הזחלים המדבקים נחשפו לקרינת UVC למשכי זמן של 10–60 דקות, שרידותם ירדה משמעותית לאחר 30 דקות, עם המשך ירידה עד לרמה הנמוכה ביותר ב-60 דקות. נקודת ה-LD50 נמצאה ב-45 דקות. שימוש באמלוסיות העלה משמעותית את השרידות. בהמשך תיבדק השפעות הקרינה וההתייבשות המהירה על הווירולנטיות של הנמטודות ועל החיידקים הסימביונטים שלהן בהשוואה לטיפול באמולסיות, וכן ייבחן ביטוי גנים באמצעות שיטות מולקולריות לצורך אימות נתוניי טרנסקריפטום קיימים. מחקר זה יעמיק את הבנתנו בהשפעת תנאים קיצוניים על הנמטודות ויסייע בפיתוח אסטרטגיות הדברה יעילות יותר נגד מזיקים.